[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
הכל מתחבר, הא?
הנושא מעניין, הכתיבה טובה. יש לי כמה הערות.
קודם כל, יש קפיצה מבלבלת בין הזהויות. כאילו, כשאתה עולה לטרמפ אני לא בטוח מי עולה, קל וחומר כשאתה מגיע לישיבה. אולי זה עדיין החרדי.
כמו"כ "נכנסת" לדמות אחרת רק פעם אחת בסיפור. אולי כדאי להכנס גם לעיניים של דליה.
וגם: הנושא משתנה. מראיית השונה בתחילת הסיפור, למנטרה של "הידידה שמתחתנת" "האקסית שהשתנתה", ועוד. כדאי למקד.
שתמצא, סגריר. שתמצא.
[ליצירה]
מה?
אצל מי?
מגניב שהיית בשלום זכר. נכון שהוא חמוד, "הזכר"?
שמו בישראל: אלעד דוד הוד אהרון (הורים עם החלטיות מוגבלת זו בעיה, אכן).
טוב לראות אותך.
שלומי טוב, תודה.
(הוא שלח לי הודעת שגיאה, אז אני מנסה ממקום אחר. מצטער אם זה שלח 3 פעמים)
[ליצירה]
זלדה לא חיה חיי בדידות ותוגה ללא אהבה ממומשת. וכן, לפחות רחל וזלדה לא כתבו בדווקא מן המקום הזה, אלא מכל רובדי האישיות שלהן.
לרחל, לזלדה וללאה גולדברג יש שירים שונים מתקופות ומצבי רוח שונים. אין הן משועבדות לדכאות ולנכות הרוח.
[ליצירה]
זה מצריך כישרון מיוחד, בפני עצמו, להצליח לכתוב שירים שאפשר לשיר אותם שיש להם זרימה וקצב אחיד, שאפשר להתאים להם לחן.
עכשיו צריך לבוא מישהו מוכשר ולהלחין את זה.