[ליצירה]
הרעיון יפהפה, והאסוציאציות הרגשיות שאת מביאה אותנו אליהן, מושכות ואמיתיות, אבל עדיין אני רואה בעייה בנסיון "לבלוע" את כל התנ"ך בבת אחת, בתוך שיר אחד. את מדלגת כהרף עין על "שמות ויקרא" ועל "במדבר דברים", ומסיימת כמו שנעמה אמרה, בקול דממה דקה, אחרי שמנית את כל חלקי התנ"ך פחות או יותר.
וחבל, כי זה שיר נפלא.
[ליצירה]
*.
למדתי את זה, ומיד אחרי יומיים רצתי לפה עם הספר ביד:
האדם הכואב תמיד
על עוונותיו ועוונות העולם,
צריך הוא תמיד למחול ולסלוח
לעצמו ולעולם כולו,
ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד
על ההויה כולה,
ומשמח את המקום
ומשמח את הבריות.
ובתחילה צריך למחול
לעצמו
ואחר כך הוא ממשיך
מחילה כללית
על הכל
וכל הקרוב קרוב קודם
...
ומתגלה כל הטוב
הגנוז בכל,
ובא לברכת אברהם.
שאין דור
שאין בו כמותו.
(ערפילי טוהר, עמ' נג)
זו מתנה ממני, שמקווה שה' יסלח לו על כל אותם האנשים שעלולים לקרוא זאת לא נכון ולבוא לידי טעות.
אבל אולי האנשים שיקראו זאת נכון, יצדיקו את הסיכון.
עולם עולם.
תגובות