[ליצירה]
אין לי מושג איזה מספר וכגם לא כל כך מעניין.
אמנם נעדרתי מכאן זה שנים
אך יש שרשורים שאינם מתיישנים
ולמרות שעזבתי מירב כילדה
(וממזר גם הוא לא ענק לידה),
הנני זוכר איך גערתי בנער
שיפסיק לחפש בחורות בכל שער
ובפרט כשאביה עודו מתפרנס
(במידה ועוד לא ביקרו הכונס)
מכתיבת שירים חרוזים לתינוקות
על בלינצ'ס, פלאפל ושאר ירקות.
מה יהיה, רבותי, עד מתי ממשיכים
לדון עד-אין-קץ בעסקי שידוכים?
אולי תרצו, לשם הצידקות
לדון עוד פעם ב'בעיות רווקות'
(כדי שכל אם לילד תוכל להביע
דעה מתפלצת מרוב זעזוע
על כך שהנוער בררן וגאה
ובכלל, רף האלימות גם גואה
שלא לדבר על סמים, בתי ספר,
מצב כללכלי, בעיות קו התפר,
שכולם נגרמים, בלי יוצא מן הכלל
מכך שהבחור לא יוצא עם הכלל)
קדימה, אחים, את השיחה הטו
וראו איך כולם את פיהם יפתחו
אם צריך להשמיץ- כולם מעיזים
בשביל זה יכתבו אפילו בחרוזים
רק אנא מכם- שנו נושא,
כי כמו שאמרתי- אתם קרבים לפאסה.
[ליצירה]
ובכן בעז,
אני מבין שיש לך בעיה, אולם עליך להודות שהנושא כבר נידון ונטחן עד דק, וכבר סוכם שיש יותר מאסכולה אחת בנושא השירה העברית.
אני ממליץ לך לקרוא את 'עדות קריאה' של אורציון ברתנא, שאני קורא עכשיו, כדי להבין את החלוקה הזו והמשמעות שלה.
בכל אופן, ניתן להשתמש במילים עדינות יותר כלפי אנשים אחרים.
כך בעיני.
[ליצירה]
הרעיון יפהפה, והאסוציאציות הרגשיות שאת מביאה אותנו אליהן, מושכות ואמיתיות, אבל עדיין אני רואה בעייה בנסיון "לבלוע" את כל התנ"ך בבת אחת, בתוך שיר אחד. את מדלגת כהרף עין על "שמות ויקרא" ועל "במדבר דברים", ומסיימת כמו שנעמה אמרה, בקול דממה דקה, אחרי שמנית את כל חלקי התנ"ך פחות או יותר.
וחבל, כי זה שיר נפלא.
תגובות