מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- נפשי, השקי שדות מדמעותייך
- אריאל בכפר דרום
- יוצר (מחרוזת "קדוש") - חול
- "להיות [בך מאוהב] או לא להיות...? "
- בוכיה
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כמה נוגע ננוחם! [ליצירה]
- [ליצירה] נראה דכוונת רש"י (ר"ת "רבינו שמוא' ירושלמי) היא כפשוטו - על משקל "עמוקה מיני ים ולגדולתה אין חקר " [ליצירה]
- [ליצירה] אהדתי [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! "ואומת" - אני משאר שהכוונה שהיא דו-משמעית : גם שהוא מת וגם שאומתו דברי שמואל לשאול " קרע ה' את הממלכה מעליך ונתנה לטוב ממך" [ליצירה]
- [ליצירה] זה על מסע לפולין ? בכל אופן כך אני הבנתי זאת : הפיטוי להתענג על יופי שדותיה של ארצות-נכר מול החובה הלאומית-מוסרית-דתית לזכור את אשר ארצות- נכר אלו חוללו לנו. אני לא בטוח שאת אלוקיו של סבא פוגשים דווקא שם [ליצירה]
- [ליצירה] אכן עברתי על יצירות אחרות - אני מקווה שזה לא אמיתי... [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ביותר [ליצירה]
- [ליצירה] האהבה באמת לא ניצחה - זה היה מאד נאיבי לחשוב שהיא תנצח אם עם ישראל החליט לקפוץ מהגג ומנסה להכריח אותי לקפוץ יחד אתו, לא אתנגד בכל האמצעים? גם בימי החשמונאים הראשונים הייתה הנהגה יהודית מסודרת - בוגדת, ובכל זאת נאמני העם הארץ והדת לא היססו לפתוח במלחמה עצמאית נגד ההנהגה הזאת (זוכרים את מעשה הקנאות של מתתיהו?) הידעתם, הדבר הראשון שמחתרת גטו-ווארשה עשתה אחרי ההדיפה הראשונה של הנאצים, היה להוציא להורג את המשת"פים היהודיים כמובן, שפה בכלל לא מדובר על לוחמה התקפית נגד יהודים או נגד השלטון אלא על הגנה עצמית מפני קפיצה מהגג בלבד (ראה הערתי הראשונה) "לוחמים אלמונים הננו בלי מדים" - אני משער שהשיר הזה היה לך בראש [ליצירה]
- [ליצירה] אני על צידו של ה"צאר" - גם אני אוהב יותר את פושקין ולרמונטוב , זאת , למרות שגם מייקובסקי לא רע... [ליצירה]
תגובות