מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- נפשי, השקי שדות מדמעותייך
- מת
- נבואה לימינו
- אביב
- Possente spirto, e formidabil nume/רוח עצום ואל איום נורא [אלסאנדרו סטריג´יו]
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] א. הרגשתי שאתה באמת מתכוון למה שכתבת ועל כך ישכוייח! ( אני באמת מאחל לך שהקב"ה יגשים מבוקשך) ב. מבחינת הצורה והתוכן: אחזור על מה שכתבתי על אחת היצירות שהתפרסמה פה לאחרונה - אני לא חובב יצירות שמהוות קטאלוג של תארים לקב"ה - ועיין דברי הרמב"ם החריפים במו"נ נגד הפייטנים שמכבירים בתארים ( ע"פ הגמ' "עד כאן שבחו של מקום?") [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי שמח אילו היית חוזרת לעסוק בתנ"ך ובמיתולוגיה היוונית - זה הרבה יותר מעודד מהשואה "אל תביטו לאחור, הניחו להולכים" למרות שאני לא מסכים עם המשפט הזה בד"כ והשואה היא נושא חשוב שראוי לעסוק בו, אעפ"כ, איני יודע עד כמה כדי "לשקוע" בעיסוק זה. אני מבין שזהו כנראה הנושא שמעסיק אותך יותר מכל בשנה וחצי האחרונות, אך איני יודע עד כמה זה בריא לאדם צעיר לחיות את השואה כל הזמן. אתוודה שלטעמי את חוזרת על עצמך יותר מידי בשירי השואה הללו. זה כמובן לא מפתיע - השואה לא עודכנה בשנה האחרונה ואין מנוס אלא לחזור על הסיפור שוב ושוב... ועם כל זאת - חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. מתאים להיות שיר רוק או משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חמוד ומצחיק למרות שאני בדיוק מהצד השני. חבל שכל המאבק על הגוש נוהל כמאבק ה"משיחיים" נגד ה"שפויים" האם התקשורת אשמה או שמה נוח לכולם לחשוב בסטיגמות? [ליצירה]
- [ליצירה] יא יא [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שלא ציפיתי מצפתי הכותרת מלמדת על כוונת השיר - ההיפך מ"לא ברעש ה'" יש באמת כאלו שחושבים שצריך לצעוק כמו מטורפים בתפילה, אך אני מניח שכוונתם היא לגרום לעצמם תחושה של קרבת ה' [ליצירה]
- [ליצירה] "אם עולמי איננו מקומי, הרי אני הוא מקומו של עולמי" תתעודדי [ליצירה]
- [ליצירה] קרשצ'נדו בסימן הפוך נקרא דימינואנדו [ליצירה]
- [ליצירה] זה נראה כמו קטע של שמואל ירושלמי [ליצירה]
- [ליצירה] הסתכלתי שוב וראיתי שמשום מה החליטה המחברת לחבר את סיפור יבש גלעד לסיפור בת יפתח. אני תמהה אם הקשר הוא אסוציאטיבי בלבד או שישנם דברים בגו [ליצירה]
תגובות