ירד שירי לו במורד הרשימה
גיליתי פשט חדש לניב "לרדת לטמיון"
שבו חשפתי את הנשמה
שלתוכו יצקתי כל אשר הרשה לי הדמיון
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- ללא שם
- סילוק
- מעל לבב נגול הצור
- Possente spirto, e formidabil nume/רוח עצום ואל איום נורא [אלסאנדרו סטריג´יו]
- אותך חפשתי מלפנים
קשור אלי
- [ליצירה] חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה.. (וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות") [ליצירה]
- [ליצירה] מכיר אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך... אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב.. לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי... [ליצירה]
- [ליצירה] --- ה'ש' בצירוף 'שבו חשפתי את הנשמה' לא מרמז לטימיון? (כי אני הבנתי שנשמתך נחשפה בטמיון) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על הפירושים המעמיקים אך המשמעות כפי שאמרתי צינית במקצת: שירי, הבא מעומק עוצמת רגשותיי ויסורי, נזרק גם הוא למחסן... [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, כל כך... הלבמה נדמינו?!? כי אם כבר, אז לפחות שיהיה מאורגן כמו שם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי את תגובתך [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני מהרהר מה זה טמיון. [ליצירה]
- [ליצירה] כוונתי שיצירה באתר יורדת לה מטה מטה במורד הרשימה ואחרי יום יומיים כבר אין סיכוי שמישהו יקראנה [ליצירה]
- [ליצירה] שיר ציני שכזה... [ליצירה]
- [ליצירה] הוא "ילד" (עם ילד משלו) , לא ילדה. חוץ מזה, נראה לי שהוא מתכוון לא"י לא לאמו... (תקן אותי אם הניחוש איננו נכון) [ליצירה]
- [ליצירה] "אל גופך הנאה" לא נשמע פיוטי מידי כאילו אמרת "פרה נאה" [ליצירה]
- [ליצירה] כמה וכמה אנשים גדולים נשאו לנשים יצאניות לשעבר: הקיסר יוסטיניאנוס, פטר הגדול, ישוע, שבתאי צבי. לך על זה "אריאל"! [ליצירה]
- [ליצירה] חברי צורה היקרים! היוצרת מבקשת שאם אין אתם יכולים לאזן את הביקורת השלילית שאתם רוצים לתת לה ע"י ביקורת חיובית באותה הכמות והאיכות, אנא, אל תקראו את יצירותיה! [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך הבא! אני שמח שיותר ויותר כותבים פה בחרוזים! ועוד יותר אני שמח שחובבי בלשנות כותבים. בטח התכוונת "ראש" ולא "רוש" לא? ע"פ הפס' "אם יש בכם שורש פוצה ראש ולענה" כנראה הכוונה לחטא המתוק או משהו כזה. מזכיר לי מה שכתבתי : כוח אין קול אין פצח רוח אין עוד בי עומד אלך לי לאיבוד ואתמזג בנצח אדום ואעלם ואתא... אך זה היה לפני הרבה זמן [ליצירה]
- [ליצירה] החלום העתיק של להתמזג עם המציאות [ליצירה]
- [ליצירה] לי נדמה שלמרות שכמובן השיר כתוב מתוך נקודת מבט פמיניסטית קמעה, אין פה ניסיון להביע תובנות גורפות כלשהן על העולם, הגברים וכו' אלא יותר נסיון להזדהות עם אותה נערה מיביש גלעד ולהעביר את האווירה של הסיטואציה המתוארת (כפי שרואה זאת המחברת בדמיונה). הייתי מתאכזב לשמוע שכל הפואנטה של השיר הזה (או של כל שיר אחר) היא להצהיר על איזושהי עמדה. אך אולי זאת רק משום שאני נגד אמנות מגוייסת.... [ליצירה]
- [ליצירה] השיר עצמו חמוד - מזכיר חוברת אחת מבית מדרשו של הרב אבינר (אלא מי?) עבור ביינישים אצלנו התבדחו שמי שצריך עצות כאלה הוא באמת בצרות צרורות משפט אחד לא קבלתי והוא: "היא לא נראה כלבבך? אל תשכח שבקבר התולעים לא עושות אֵיפָה וְאֵיפָה" כשאת יושבת לאכול , גם אז לא איכפת לך מה את אוכלת כי בסוף הכל הופך ל.....? [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שבוע טוב! כמו שאמרתי, שיר לא חייב להיות מחורז. עד לכיבוש הערבי של א"י בעברית כלל לא הייתה קיימת חריזה. אך אם כבר חורזים, לטעמי ראוי שהחרוזים לא יהיו באנאליים כמו "שמים-מים" וגם לא "חרוזים עוברים" כמו "דרך-מלך". כמובן שלא מדובר פה בכללי אתיקה או מטאפיזיקה ולא איזשהו "טוב" אבסולוטי. פשוט האפקט שחרוז עובר יוצר הוא סוג של "טעם רע" בפי הקורא. כך לפחות לטעמי. הסיבה לזאת היא פשוטה: ביצירת אומנות (והשירה בכלל האומנות) ישנו מתח דיאלקטי בין צורה לתוכן והאפקט האמוציונאלי על הנהנה מיצירת אומנות נגרם ע"י יכולת האומן לשמר על הצורה למרות התוכן ועל התוכן למרות הצורה. כך שחרוז שהוא "עובר" יוצר רושם שהיוצר לא הקדיש מספיק מאמץ לחרוז כמו שצריך... [ליצירה]
תגובות