אותך חפשתי מלפנים
אותך מצאתי מאחור
לא יקיפוך דפנים
לא ישיגוך סוב-סחור
אין בפני מי אוכל לבי המתייסר לשפוך
יבוז לי כל רואה את דמעותי
אך אם אדם יראה לחוץ, הן אלוקים יראה לתוך
ולו רק בגלל זה לסבול היה כדאי
איזה יופי של שיר! "אלוקים יראה ללבב" - השיר הזה מפיח רוח של תקווה בכל אותם המיוסרים, זה מזכיר להם שהם לא לבד ויש מי ששומע, יש מי שמאזין, שמקשיב, שאיכפת לו מהם ורוצה בטובתם...
-אתה מוכרח לפרסם את זה באיזה עלון של דתיים או משהו כזה...-
נ.ב- המשך כך (אני מתכוון בשירים מסוג זה)
זה כל כך מזכיר לי- "רק לאלוקים יש פנאי,שינשק בעדנה את סודותך הכמוסים"... זלדה..
כל כך יפה ונכון השיר שלך...
מזכיר לי שאני צרכה לדבר איתו בקרוב:)
רק בשמחה,
פרח בר.
[ליצירה]
נהדר!!!
איזה יופי של שיר! "אלוקים יראה ללבב" - השיר הזה מפיח רוח של תקווה בכל אותם המיוסרים, זה מזכיר להם שהם לא לבד ויש מי ששומע, יש מי שמאזין, שמקשיב, שאיכפת לו מהם ורוצה בטובתם...
-אתה מוכרח לפרסם את זה באיזה עלון של דתיים או משהו כזה...-
נ.ב- המשך כך (אני מתכוון בשירים מסוג זה)
[ליצירה]
זה כל כך מזכיר לי- "רק לאלוקים יש פנאי,שינשק בעדנה את סודותך הכמוסים"... זלדה..
כל כך יפה ונכון השיר שלך...
מזכיר לי שאני צרכה לדבר איתו בקרוב:)
רק בשמחה,
פרח בר.
[ליצירה]
מתנצל על אי דיוק בלשון.
"רבדים של המציאות שאיננו יודעים" הוא גם, כמובן , אבסטרקציה לתופעות טבע שאין אנו יכולים להסביר.
העולם שלפי הגדרתו הוא כל מה שמושג על ידינו, הוא לפי"ז גם פרי(!) השגתנו.
אלא שפה נכנסת הפילוסופיה הקיומית שלי:
כשאדם תופס דברים בחוש, זוהי, לדעתי, ידעה בלתי אמצעית ! ("ידיעת האדם את עצמו" בפאראפראזה מהרמב"ם - "ידיעת האל את עצמו")
וגם אפשר לקרוא לה ידיעה מהותית (ואני יודע שאני חולק על קאנט - אלא שההגדרה שלי למהות, שונה)
ואילו כשתופסם בשכל ( שרק מסביר את היחס הלוגי ביניהם - ואני רואה בסבה-תוצאה יחס לוגי
משום שהזמן הוא אמצעי אנושי להסדרת מאורעות - לפי שפינוזה)
השכל הוא "מסך" המפריד בינינו לבין עצמנו (לבין אלוקים) משום שכל מהותו יצירת מושגים שאינם קיימים בחוש .
וזהו שורש המרי והע"ז. (המרי בחוקי הטבע + ההלבשה של מושגים "נצחיים" על דברים חולפים)
אלא שאין אנו יכולים להפטר ממנו מתוקף היותנו אנשים (ולדעתי במובן הזה האדם הוא נזר הבריאה - שמייצג את הרוע בעולם - שהעולם בא לתקן) וכל מה שאנו יכולים לעשות הוא לזקק עד אינסוף את מושגינו (עד אינסוף משום שהזיקוק נעשה ע"י פירוק כל צמד של הנחה - מסקנה לאינספור צמדים כאלו : תיזה אנטיתיזה סיננתיזה) וע"י כך להתקרב לאידיאל הטיבעיות ההתנהגותית
(ולדעתי חוקי התורה הלא-פולחניים הם הם חוקי הטבע או לפחות נועדו למזער את הזקי הציביליזציה)
וראה שירי "הגירוש מגן העדן" והחלק השלישי במאמר שלפניך.
שלך,
רדף
[ליצירה]
[ליצירה]
אמן על דברך! (לכבוד כל הנשים)
זה בדיוק מה שטענתי!
הגבול עובר בהבדל בין היפה, לבין המכוער (ולא בין ה"צנוע" לבלתי- "צנוע")!
לדעתי, שירי אינו מכוער (אחרת לא הייתי מפרסמו...)
אך גם עליו הייתי מוותר על מנת לגדור פרצות דוגמת "בין..." וד"ל.
תגובות