ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מכל-מיני סיבות שונות, סיפור זה העלה בי מחשבות ושאלות רבות. צריכה עוד לחשוב על זה, גם קטעים שוליים-לכאורה. והוא, המספר, לא יודע לאן הוא רוצה להשתייך. הוא גם כאן וגם שם. איכשהוא, הוא תמיד מעל. מעל שיטות-הלימוד, מעל הילדים והאימהות. רואה את החסרונות והיתרונות בכל עולם, אם כן, ביקורתיות. זהו. ביקורתיות. משפט שאהבתי, "תמיד ראיתי את ההסתובבות בקרוסלה כמעשה קצת מזוכיסטי, שכוונתו היא יותר להוכיח גבורה מאשר לגרום להנאה." סיפור אישי. ומצטערת שאני נטפלת למשפט הקטן הזה. לפני כמה חודשים הרגשתי ממש רע מבחינה נפשית, הלכתי לגן המשחקים שליד המדרשה, עליתי על הקרוסלה, הסתובבתי, הסתובבתי... שמעתי קולות מהספסל שליד, לאט-לאט הדיבורים חדרו אל הכרתי, היו אלו נערות עם פיגור שכלי, שרו לי שיר-ילדים, במעין לגלוג על כך שאני, גדולה, מסתובבת על הקרוסלה. לפתע, אחת מהן התקרבה, גדולה כזאת, ראו שיש לה כוח בידיים. עלתה על הקרוסלה, והתחילה לסובב. אמרה שהיא מסובבת חזק. וסובבה. בכל הכוח. כמה שניות עברו והרגשתי שאך פסע מפריד בין הסתובבות מהירה על פני הקרקע להתנתקות הקרוסלה מהאדמה. עוד כמה שניות וביקשתי ממנה להפסיק. עד אז הלהבתי אותה, כן, וואו, את באמת חזקה. אבל ביקשתי ממנה להפסיק. היא לא רצתה. המדריכה שלהן, שהיתה איתן, שיכנעה אותה להפסיק, כמו אדם שמשכנע את חברו לא לקפוץ מהבניין הגבוה. עצרה, המדריכה התנצלה בפני, אמרתי לה שאין צורך, וחזרתי למדרשה. ההיה זה מזוכיזם? גבורה מעושה המבטאת מצוקה כלשהי, רצון להפגין כוח, שכנוע עצמי... הסתובבות, לשכוח הכל, שימת האני במרכז, האדמה נשארת שם ואת מרחפת, ההגה לא מסתובב, זאת את שמניעה את עצמך, ואת מצליחה, היי, את כמעט עפה. את חזקה. את משהו בעולם הזה. -- המבנה והכל, העניין של נקודת ההסתכלות והתזוזה היחסית והאמת שמתגלה לפתע, טוב. טל, ההבדל בינו לבין הרב סבתו (אחד מהם, אני מניחה) הוא, שהכתיבה של רן (בקטע זה) לא אחידה כמו שלו. יש לזה יתרונות וחסרונות, כמובן. וגם העולם. תודי שדיברת בעיקר על המשפט הראשון. אולי השני. לא יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. אוהבת את הסגנון. בכלל, כן. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת, אני חושבת שזה לא בריא לקרוא הרבה יצירות שלך בבת אחת. אבל זה ממכר. אומנם הסוף היה צפוי עוד מהמשפט הראשון, אבל יש לך את הכישרון להפוך גם דבר כזה למרגש, עצוב, נוגע, כואב, אז תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, ממש תודה לכם על התגובות. זה ממש נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, מישי- באמת, מי לא מעריצה את יאיר? ;) [ליצירה]
- [ליצירה] יצחק, מה נסגר? הו, הו. וזה לא את, זה אתם. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, שכחתי. אם כן, אביא את הנוסח המלא מאוד: אם אני אני בגלל שאתה אתה, ואתה אתה בגלל שאני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל- אם אני אני בגלל שאני אני ואתה אתה בגלל שאתה אתה - אז אני אני ואתה אתה!! הא הא הא. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מרגש. אבל מה זה אומר עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] היי, אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. רן, אתה פשוט כישרונאי. (עכשיו כל שנותר הוא למצוא שחקנים, צלם, ומימון) הטלנובלה הישראלית הראשונה שכתובה בספרדית...? צ'מע, היה מוזר הקטע בו ערן דיבר עם בוני בבית החולים ו- "ילדה בת 15, מן הסתם מעריצה שרופה של "המורדים" עם פוסטר של בנחמין בחדר, פנתה אלינו בהתלהבות. "אתם מדברים ספרדית?" שאלה בספרדית, מקווה לתרגל את הספרדית שלה. ממש לא התחשק לנו לענות לה." כאילו- ומה היה ערן? בכל פעם שהייתה לו הזדמנות- וקיוויתי שכך עם השיחות שלי עם רבקה אוכל לתרגל מעט את הספרדית שלי. [ליצירה]
תגובות