ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה, כן, כן. ממש מיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, שתהיה לי בריא, נו, תעשה טובה, אז עכשיו אתה לא הולך למדורות ולא מתכופף לחפש סוכריות? אהבה, מה משנה האהבה אם אתה חייב לזכור מאין באת, ולא רק זה- להיות מסוגל לחזור לשם (ככה נראה לי). ואולי קצת קשה לראות את האור המנצנץ כחול, אדום, צהוב, ירוק, כשהוא רחוק כל כך. והגב כואב, ואתה רק הולך אל ילדים קטנים שפעם היו אתה. מעניק להם קצת ממך, ירוק, צהוב, כחול, אדום, איך לא שמתי לב וכבר שכחתי...? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, אוי, זה טוב ומשמח. מזל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, רעיה, זה ממש מפחיד. מפחיד שאי אפשר לכבות. מפחיד שאי אפשר להגיע אליו. ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם נעם.. ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] שאלות.. א. עדיף רוחמה?! ב. עדיף לא רוחמה...? ג. השמשתמש באמת בא מ"לא רוחמה", של הושע? (מרגישה חכמה) [ליצירה]
- [ליצירה] *. כל כך לא מכירה, לא יודעת אם רוצה להכיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש ממש ממש יפה!! [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו. חוסר היכולת לצאת, הצורך במתווך, מאיפה הוא בא? מהו הכלא בו הדמות נמצאת? לקראת הגרדום. החיים כדרך שמטרתה היא סופה? אכול ושתה כי מחר נמות. ספר לי על אוכל ושתיה כי מחר נמות. בניגוד לנסיך הקטן, הציור לא צריך להפוך למשהו אמיתי. זאת המציאות שמנסה להיכנס לתוך שבלונת המילים, הקווים, הציורים. יש כאן את הרצון בדברים הטובים, אבל לא להסתיר גם את המוות. את העצב שבתמונות. הידיעה שהמציאות רעה, אבל הרצון, בכ"ז, לקבל תיאור מפורט על 'מה שקורה שם'? נהניתי. שמרתי. סיכנשתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה כל כך עצוב ומצמרר... הה, אסור לעשות דברים כאלה.. [ליצירה]
תגובות