בע"ה.
טרם נפגשנו
וכבר התעברתי ממך
יש לי בבטן צירי נישא
הטבעת שלך מתהדקת סביבי
הלוך והדק
אני מתכוון
להצביע עלייך
הנה זאת את
שתצביעי אלי באצבע מורה
אני אציב עליה
את מעגל חיי
שישתלם.
[ליצירה]
מעוררת קנאה
היכולת שלך להוציא מלים מהבטן ולשים על הנייר בלי לעטוף אותן (אז מה אם ישבת על זה כל הלילה.)
כנראה רק מי שיכול להתעבר יכול גם ללדת.
מזל טוב! דיק
[ליצירה]
מה לא ברור?
החוזק הוא שהגברת ליאורה, שתח', לא ריססה את הנמלים שאכלו את הפרפר שלה, כי היא מכבדת את עולם הטבע ותפקודו הסדיר, גם אם הוא בחר לתפקד במסדרון ביתה. צל"ש על זה!
אגב, זה שיר יפה מאד; יפה המבט, הצומת לב אל הפרפר הזה. (בקשר לצבע ולאורך חייו, את בטוחה שזה היה פרפר ולא עש? שכן עשים הם בדר"כ חומים. את יכולה להבחין בינהם גם על פי המחושים, של הפרפר- חלקים וזעירים, ואילו לעש- מברשות עבות.)
אגב אני מזמין אותך לקרוא את יצירתי גם היא בשם 'פרפר', מבט שונה על חרק מופלא זה, ומה שהוא מסמל עבורינו, אני מקווה שתהני.
(תגיבי, טוב?)
ושבת שלום
[ליצירה]
שמחתם אותי מאד!
לכל המגיבים החמודים תודה רבה, על הפידבק והביקורת הבונה.
בקשר ל'אות החסירה ' בסוף- זה בכוונה, דרך אחרת לא לכתוב את אחד משמותיו יתברך במפורש (הרב יואל בן נון לימד אותי כך)
ובקשר לסימני הקריאה הרבים, לכולם, יתכן וזה עמוס מדי, אם כי לכל מיקום של סימן קריאה יש משמעות שונה, פעמים שהוא בא לחזק את האמירה, פעמים שהוא בא כדי לבטא ציווי/בקשה.
ושוב תודה לכולם, שירבו כפות על ראשכם וקיץ טוב
הלך.
[ליצירה]
זר תפארה
התגעגעתי ושמחתי לראות יצירה שלך.
לומר את האמת אהבתי בעיקר את הסוף.
קצת לא היתה ברורה לי ההקבלה של כל מין לטיפוס שהוא ייצג, וגם לא הבנתי את הקשר בין הסוף לכל הקטע.
הסוף נשמע כמו סגנון של סיפור קצר כזה מאד סוחף אותך , אך ההתחלה נשמעת כמו איזה שהוא ניתוח ספרותי של תופעה. זה קצת לא הלך לי ביחד המבט הבוחן והאובייקטיבי הזה מהצד בחלק הראשון לעומת ההזדהות עד כדי דמעות והסיפור מקרוב של החלק האחרון.
[ליצירה]
כן, כל עוד התנועה ממשיכה אתם בהיי, בעלייה, אך, כשעוצרים, זה הרגע לרדת, חבל, הא?
[ליצירה]
[ליצירה]
יפיפה.
לא כל כך הבנתי איך אתה נכנס לתמונה, כלומר, הזהות שלך עם הזאב לא כל כך מובנת לי, איך אתה יכול להקשר בו בצורה כל כך מוחלטת, אך המילים שלך חדות וחזקות והתחושה מועברת.
תגובות