ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
[ליצירה]
וואי, הסוף ענק! ענק! ענק!
באמת הגוש של זבל ושערות היתה יציאה שופכת.
ממש ממש ממש ממש ממש מעולה. אין. אתה המלך.
ומיש-
את מוזמנת לשבתות אם אין טרמפים, וגם באמצע שבוע.
הרי לך הזמנה רשמית, אחותי.
[ליצירה]
אני כנראה בדעת מיעוט, אבל הדס,
אני מרגישה שבזמן האחרון את מוותרת לעצמך וחבל. את יודעת לדרוש מעצמך יותר, לכתוב אמירות ברורות ונחרצות יותר, לחדש מעצמך יותר. הכתיבה הזו מתנהלת בתלמים מוכרים שנחרשו זה מכבר.
זה לא רע,
זה פשוט לא ממצה ולא מייצג את מה שאת מסוגלת באמת.
תגובות