ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
[ליצירה]
כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי וְאֵי-זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי.
-----
השיר טוב בעיני, אני מכירה גם את העגה שממנה נגזרה הכותרת, וזה נחמד, זה נחמד. כן. באמת.
בכל מקרה, לעניין התוכן-
הוא קצת כוללני בעיני, אבל נדמה לי שאני קצת מבינה מאיפה זה בא. אני לא כ"כ מבינה איך כן הכנסת פה את מי שמסתיר את הבלונים (הוא כל כך מיעוט!) ואיך לא הכנסת את מי שעומד ליד המתג ומחכה להדליק את האור ברגע שמשיח יבוא, כי הוא בעיני חלק גדול יותר.
אבל אולי מחביא הבלונים שלך הוא מדליק המתג שלי, כשאני חושבת על זה.
טוב נו, זה שיר שיש עוד מה לחשוב עליו.
[ליצירה]
אני בכיתי באמת (יותר מפעם אחת) ולא בלוית המת
ובוכה הרבה, כל הזמן. (זה נשמע נורא, זה לא.)
וגמני כמעט בכיתי היום בתפילה, אבל זה לא שייך כאן.
בכל מקרה, אהפתי.
[ליצירה]
אני שומעת את הניגון. :)
(מין ביטוי נוסטלגי שכזה.)
מתחשק לי להתנתק רגשית ולנתח את השיר הזה,
לומר שהוא מזכיר לי את ברכת לבנה עם הפסוקים שנאמרים ישר והפוך, כמו "לַעֲבוֹר אֶת אוֹתוֹ מֶרְחָק אֱלֹהִי לְבַד" והיפוכו שבסוף השיר. אסוסיאציה גלקטית שבהחלט מביאה בכנפיה קרירות חללית של חושך של לבד של הרהורים קיומיים ליליים.
ועוד מילים,
אבל עכשיו אלך לומר סליחות.
תגובות