נאבק על נפשו עם נפשו,
כל עוד נפשו בו
וכשראיתם אותו שותת דם
בטח חשבתם
שזאת אחת היצירות הבכלל-לא-רעות
שקראתם
בזמן האחרון
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה דווקא יפה! אהבתי את האוירה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] אני יותר אוהבת את שאר הסיפורים שלך, אלה האפלים ואפופי המסתורין (ולא בגלל שאני אוהבת אפילה ומסתורין - הם פשוט יותר טובים). [ליצירה]
- [ליצירה] למה אנשים מפרסמים יצירות שהם עצמם לא לוקחים ברצינות? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מאיפה את מכירה אותי?! [ליצירה]
- [ליצירה] זה באמת פשוט. רק אנחנו מסבכים את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] עשוי ממש טוב. ויפה שבכל זאת השארת פתח לתקוה - אילו היה אותו צעיר מספיק אמיץ להתמיד בקשר העין איתה, היו שניהם ביחד יכולים לעמוד מול כולם (כמו שעשו לכמה רגעים)... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה גם בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפורים פוסמודרניים עושים לי רע. יש כאן הרבה כשרון - בטח. אבל נושבת פה רוח של משהו מאוד לא טוב. ושל עולם כאוטי, סתמי ומייאש. במיוחד נגעלתי מן "הכתם בתקרה". [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייבת להתייחס לשיר הזה, שכבר מזמן מזמן נמצא אצלי ב"אהודות", ועוד יותר מזה נמצא אצלי בלב, ומדי פעם אני חוזרת לקרוא ולהתבונן בו. פעם ראיתי בערוץ דיסקוורי תוכנית על ניסויים בחלל. כשחשפו צמח לתנאים של חוסר גרוויטציה, הוא פשוט התחיל "להשתגע": הוא שלח שורשים לכל כיוון, כולו הפך שורשים-שורשים, בתקווה שאולי אחד מהכיוונים במקרה יהיה "למטה", ואולי במקרה תהיה שם איזו אדמה שתקלוט אותו... זה מפחיד אותי לחשוב על זה."כשהיד המגששת בעיוורון מוצאת חלל ריק מקיום". לבד את כל המרחק הזה. [ליצירה]
תגובות