תחילה יש לתקן "מו" ל- "מן" או "מין".
כמו עוף החול לעלות מן האש,
להצמיח שנית כנפיים ולפרוח
אל העולם מתוכה (או מלהבותיה=ניגוד), נואשת,
לשוב ולבעור לעולם.
טקסט חביב:)
המ(ר)קיז דיו
כנפי שחר שלום,
כמה טוב לפגוש עמיתי כתיבה ותיקים מהעשור הקודם. את וב הכותבים של היום אינני מכיר ושטף הכתיבה שלהם לא מאפשר לעקוב ולהגיב עליהם..... שלא לדבר על התוכן והמטאפרות (?!?) אז אשמח להמשיך ולקרוא מייצירותייך.
[ליצירה]
הצעה
תחילה יש לתקן "מו" ל- "מן" או "מין".
כמו עוף החול לעלות מן האש,
להצמיח שנית כנפיים ולפרוח
אל העולם מתוכה (או מלהבותיה=ניגוד), נואשת,
לשוב ולבעור לעולם.
טקסט חביב:)
המ(ר)קיז דיו
[ליצירה]
כנפי שחר שלום,
כמה טוב לפגוש עמיתי כתיבה ותיקים מהעשור הקודם. את וב הכותבים של היום אינני מכיר ושטף הכתיבה שלהם לא מאפשר לעקוב ולהגיב עליהם..... שלא לדבר על התוכן והמטאפרות (?!?) אז אשמח להמשיך ולקרוא מייצירותייך.
[ליצירה]
דווקא ממש התכוונתי לזה - לסוף ה"אופטימי". זה אולי רעיון "חצי אפוי", אבל נראה לי איכשהו שההתפוררות התרבותית הזאת, הניפוץ הזה - יובילו בסופו של דבר לצמיחה שלמשהו אמיתי יותר. "יתרון האור מן החושך" בפירוש החסידי = יש יתרון לאור שבא מתוך החושך (על פני אור סתם).
[ליצירה]
המשפט האחרון פשוט מתוק!! ו-אני מבינה את ההרגשה. למרות שתבין גם אותה - זה כלכך מתסכל לראות אדם יקר לך פגוע וסובל, ולא להיות מסוגל לעשות כלום, אפילו לשמוע ולחלוק איתו!
[ליצירה]
הדס, אני לא בטוחה שאין מקום להשוואה. כי האדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול, ובצד הגלות והגאולה הכללית ישנה גם גאןלה מגלות פרטית, של כל אחד ואחד.
[ליצירה]
הדס, זה ממש מזכיר את היצירה האחרונה שלך (קרבן). בעצם, זה ממש אותו עניין. הכתיבה עצמתית ודרמטית, אבל לא הצלחתי להבין -
מניין הערגה הזאת לדרקונים ומפלצות, לקרבנות אדם,לבערות ולאכזריות?
אם זה מה שמכיל אותו עולם שאבד לנו, טוב שאבד. עדיף על פניו עולם דל ואפור, שמרצד מעל מסכי מחשבים. אם פנטסיה היא מקום משכנו של הבעל, עדיף שיכלה אותה הלא-כלום...
לא?
תגובות