[ליצירה]
הוי כנרת...
הסוגריים האחרונים ממש במקום, אמנם, זה חונק אותנו ביניהם, אך, לולא הסוגריים, היה נוצר מצב בו המלכות היתה נחנקת חלילה בינינו, ל'דבר' כמלכות יש לתת מקום גדול לשרות בו, אמנם כל אדם הוא עולם מלא, כ"ש זוג, שהוא אדם שלם, אך, לערך מלכות יש שיכות יותר רחבה מלשרות רק בין בני זוג, על כן, השארתי את זה כביכול פתוח. (בינינו)- זה אנטימי יותר, ובשביל כל עולם הערכים השארתי את המלכות חופשיה לשרת בכל.
תודה ושבוע טוב.
[ליצירה]
את יודעת מה מיוחד בבדיחה?
היא מגלה לנו את האמת מזוית מוזרה ולא מוכרת, אז אנו נבוכים, מסמיקים ואם היא באמת חזקה, אז כדי להתמודד, אנו צוחקים ואפילו נשפכים מצחוק.
למה כל ההקדמה הזאת?
היצירה הנפלאה הזאת שלך היא ממש לא בגדר בדיחה, להיפך זה כל כך עצוב ואמיתי ואיך זה שבתור ילדים אף פעם לא שמנו לב לצד הזה שלא סופר בעצם ורגע, מה באמת עלה בגורלם של הגמדים?
זה בא לידי ביטוי חזק יותר בסיפור של הגיבן מנוטרדם שבסרט באמת הדגישו את הכאב שלו על כיעורו וההכרעה המצערת שאם כל הרצון לשוויוניות אין מי שתאהב ותתחתן אם מכוער כמוהו!
מה שכן, בזמן האחרון עולים על המסך גם כל מיני סרטים אחרים כדוגמת "שרק" שבאים כניגוד גמור ושבירה של מוסכמות. יישר כח להם וגם לך על עצם העלת הבעיה למודעות ובצורה כל כך יפה דוקרת ומרגשת.
[ליצירה]
:)
שימחתם אותי מאד.
האמת עם ערוגה, הכותרת כבדה קצת. אומר וידוי קטן, זה זמן שאני מחפש אינטרנט, כדי לשנות את שם השיר.
ולהוסיף שורה. מה לדעתכם יותר מתאים; " בוא אבוא ברינה" או "נושא עלומתו"?
-מיקה, ניכנסת חזק לקטע. אני נבוך.
-ציידת ודיק לוש, כן, עני בהחלט יכול להתאים כאן, כל עוד לא מצאתי, הריני כעני המקבץ אותות חיבה וחסד ויודע שבינתיים, היא ממתינה לי בפאת השדה, אך, עד שאגיע לשם הדרך ארוכה ובינתיים אפשר רק ללקוט וללקוט וכשבסוף אגיע, היא תמתין לי שם עם הלחם וה(ברית) מלח.
-דיקלוש, את קרובה מאד, אני בעצמי לא יודע לנתח את זה ולפרש, (יתכן ושיגרתי אותו מוקדם מדי).
-כנרת, חמודה. תודה. אין מילים.
תגובות