וואו! נפלא ממש!!
היום הגעתי למסקנה שלא משנה לי אם הציור הוא מינימליסטי או לא, אני אוהבת גם כאלה וגם כאלה. [וזה בעקבות צפיה המומה בציורים שלך ושל רועי גולן. אין עליכם.]
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
וואו! נפלא ממש!!
היום הגעתי למסקנה שלא משנה לי אם הציור הוא מינימליסטי או לא, אני אוהבת גם כאלה וגם כאלה. [וזה בעקבות צפיה המומה בציורים שלך ושל רועי גולן. אין עליכם.]
[ליצירה]
איייייייייייאיאיאי ציון!
יו יו איזה סיפור מעולה!
אפשר לשלוח אותו להוצאת פלדהיים...
או לגיליון מס' (ת)קמ"ג של זרקור.
בכל אופן- דרכך מובטחת בעולם הסיפרות היהודית.
בברכה, יוצרת הפרקים הקודמים.
[ליצירה]
יפה!
אני במקומו הייתי רצה לספור תמרצפות במלחים.
ומנסה להיפטר מהעיניים האלה התקועות בגב.
בדרכי שלום, ואם לא דרך הראש אז דרך הרגליים.
שירביץ לה, להן, לשתיהן.
(רק אגרסיביות תעזור לו עכשיו)
[ליצירה]
חוץ מהסיפור
לא הבנתי באיזה משלב לשון היצירה נמצאת,
יש בה המון סלנג ושפת דיבור,
זה לא ברור וכלל לא נעים לקרוא זאת כך, למרות שהעלילה עצמה מן הסתם קורעת לב.
אם תערוך את זה זה יהיה קריא יותר.
תודה לך...
[ליצירה]
ואותו עם פרימיטיבי
בן ישמעאל הוא יחף במדבר
ותמורת דם הוא ירצח
יהודים וכבוד
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי;
עם, שצורת מטבע לא יִדע.
אך החרב היא פת ערבית לו.
זוהי חבורת נבערים
וחלולי מֹח,
שמעצמה לא איכפת לה.
עיניהם, מביטות בקנאות לעבר המשיח;
אותו אחד ששמו מוחמד
ואל אותן שבעים בתולות, שיקבלו לו אך---
בעוורון חושים מלא,
במולֶך בוטחים.
המלחמה ואופוריית גדלות מדומה
בם אוחזת;
חרף שהכל אל פי הפחת קְרֵבִים.
אַין דבר כזה פלסטינים!
ועכשיו תור הרוסים?
אין עוד עם יותר חכם... וכו'.
תגובות