[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
ירושלמי- לא ענית לדויד חי, ואני מתה לדעת מה יש לך לואמור על זה לכן ברשותך, אשאל שוב-
על הקסאמים והפצמרים בשדרות שמעת? זה ביטחון זה?! אולי רק כשנעוף מכאן, ונהיה במצולות הים נהיה בטוחים...
(אוי, עכשיו כשאני קוראת מחדש את כל התגובות והיצירות שלך- בטח אתה מה זה נהנה, בטוח בשביל הויכוח והתגובות פרסמת את זה.. הרי זה אתר שרובם בו ימנים יהיה אקשן.. אכן, יש אקשן.. תפרסם עוד יצירות.)
[ליצירה]
יאוו.
הסתכלתי בעיניים שלו, ונשבעת לך- ירדו לי דמעות!
זה כל כך מלא רגש, כל כך מלא הבעה!
כואב...
כמה טוב גם הקטע שכתבת, הדמעות, העצב של הילד, כשהוא מביט בחילזון וחושב עליו- כמה יכאב לו אם יהרסו לו את הבית. והילד עצמו- מגורש.
יפה, אהדתי. בגלל כל ההבעה והרגש.
בתש
[ליצירה]
הו, הדסתי!!!!!!!!!!!!!!!
אני אחסוך ממך להתפתל שנית מהמחמאות, כיוון שאני יודעת שאת לא אוהבת...
!!!
ולא אוסיף עוד...
[ליצירה]
[ליצירה]
הדסה! יקירתי!
אני אוהבת את השיר הזה שלך, בעיקר בגלל שהוא כ"כ אמיתי. הוא בא לך מבפנים. ומשם הוא יוצא הכי יפה.
אוי, באמת למה.
אם אני לא אזהר, אני אמצא את עצמי זועקת ביחד איתך- למה????
הוי, הלוואי.....!!
תמשיכי לכתוב..
בתש
[ליצירה]
אוי. בטעות. ממש לא הייתה לי כוונה לייגע אותכם בקריאת כל ההודעה שלי פעמיים..
ואם אני כבר כאן..
פולק-שחכת שעכשיו (והרבה בזכות הערבים) יש הרבה פליטים יהודים בתוך ארצם , שגורשו, והם נכון לרגע זה ללא פתרון? ההבדל בין היהודים לערבים הוא שהערבים ברחו מרצונם עם פרוץ המלחמה, וברחו לארצות ערב השכנות. לאחר שאלה לא נתנו להם להיקלט בארצותיהם הם נותרו במחנות פליטים, שגרמו להם לטיפוח הגעגועים לארצם האמיתית והתסיס אותם מצד אחד, אך מצד שני לא נתנו להם להשתלב בארץ ערבית.
תגובות