בשארית כוחותינו
נמלטנו.
נתת לי יד,
וביחד ברחנו משדה הקרב הזה
שיצרנו בעצמנו.
ואני,
מפוחמת כולי,
נתתי לך להוביל אותי
בשבילים הבהירים
שחרצו הדמעות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... פוסט מודרניזם במיטבו (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... איך הבנת את זה מהשיר / ממה שאמרתי?.. כי זה לא הכוונה בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן וואו. נהניתי. אוהבת סיפורים כאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] ... תהיה בריא, שנה טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוף מאוד... (: רק- הייתי קוראת לזה "חלק ב' וחצי". זה יותר חמוד (:. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אוהבת את מה שאתה כותב, הגם שלא תמיד מבינה. בשיר הזה דווקא.. לא יודעת, משהו בסגנון לא מספיק מהוקצע לטעמי. וברכותיי ליצירה ה-4000.. [ליצירה]
- [ליצירה] . מזכיר מאוד מאוד תמונות של "בצלם". [ליצירה]
- [ליצירה] ... אויש, נו, אל תהיה קטנוני... (: חוצמזה, "צרי" זאת מילה יפה. אני לא אוהבת כ"כ את "נבו"... [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. מתאר בדיוק את זה. את הקריעה האמיתית, שכמו כל קריעה, היא כל כך לא פשוטה וכל כך לא שחור ולבן. וכל כך אפור ומבלבל. מזעזע שככה אנשים צריכים לחיות, על סף תהום, בלי לדעת מה יהיה בסופם, ויש הרבה מה לעשות, אבל בסופו של דבר... באמת אפשר רק להתפלל. [ליצירה]
תגובות