שיר כמו פרפר
לובש צורה, פושט צורה
קם מן העפר
ועף בחזרה
רק פורש כנף
וכבר הוא חי בזמן שאוּל
של חיי מדף
ושוב- הגן נעול
כל חייו רק יום
צמא לְצוף, לאות חיבה
אך שב לארכיון
ולא נודע כי בא.
הלינקים האלה מוכרים וחביבים, אך אינם פותרים את הבעייה כי העובדה היא שאחרי עשרים וארבע שעות היצירה כבר "מתה" מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת
. והראייה- הסתכלו בתגובות הזורמות כאן- רק לעיתים נדירות תמצאו תגובה על יצירה שכבר חל עליה חוק ההתיישנות. אני עדיין חושב שההצעה שלי תחייה יצירות שנקברו בעודן באיבן ותיתן להן "הזדמנות נוספת".
יש את הלינק יצירה אקראית
לחץ עליו ותגלה מטעמים טריים כביום היוולדם - רק היום. יצירה אקראית בהשגחה פרטית.
חייבים להשקיע כדי להגיע.
למד עצמך לשוטט בסרגל השמאלי, לדפדף בין היצירות. בין היוצרים.
עשה לך מנהג קבוע, קרא יוצר אחד כל יום. (ולא פעם בשבוע)
ואחרי הכל - הבעיה, בעיה.
אולי העורכים ישלבו בין 20 היצירות האחרונות המופיעות בעמוד הראשון, גם 5 יצירות אקראיות מהוותיקות יותר. כך שגם יצירות שנגנזו בעודן באיבן, ייזכו לעדנה מחודשת מדי פעם. בגלי צה"ל קראו לזה פעם מצעד המרגנית...
לדעתו של אורי. גם אני חושב שצריך לתת הזדמנות שניה ליצירות שנשכחו, אך דעתי היא- שצריך לפרסמן ללא התגובות שניתנו עליהן משכבר (אם ניתנו). שייראו- כמו חדשות, ישר מן התנור!
[ליצירה]
----
הלינקים האלה מוכרים וחביבים, אך אינם פותרים את הבעייה כי העובדה היא שאחרי עשרים וארבע שעות היצירה כבר "מתה" מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת
. והראייה- הסתכלו בתגובות הזורמות כאן- רק לעיתים נדירות תמצאו תגובה על יצירה שכבר חל עליה חוק ההתיישנות. אני עדיין חושב שההצעה שלי תחייה יצירות שנקברו בעודן באיבן ותיתן להן "הזדמנות נוספת".
[ליצירה]
[ליצירה]
.
יש את הלינק יצירה אקראית
לחץ עליו ותגלה מטעמים טריים כביום היוולדם - רק היום. יצירה אקראית בהשגחה פרטית.
חייבים להשקיע כדי להגיע.
למד עצמך לשוטט בסרגל השמאלי, לדפדף בין היצירות. בין היוצרים.
עשה לך מנהג קבוע, קרא יוצר אחד כל יום. (ולא פעם בשבוע)
ואחרי הכל - הבעיה, בעיה.
[ליצירה]
מצעד המרגנית
אולי העורכים ישלבו בין 20 היצירות האחרונות המופיעות בעמוד הראשון, גם 5 יצירות אקראיות מהוותיקות יותר. כך שגם יצירות שנגנזו בעודן באיבן, ייזכו לעדנה מחודשת מדי פעם. בגלי צה"ל קראו לזה פעם מצעד המרגנית...
[ליצירה]
אני מסכים
לדעתו של אורי. גם אני חושב שצריך לתת הזדמנות שניה ליצירות שנשכחו, אך דעתי היא- שצריך לפרסמן ללא התגובות שניתנו עליהן משכבר (אם ניתנו). שייראו- כמו חדשות, ישר מן התנור!
[ליצירה]
ממזר פרחים כואב
"ממזר פרחים כואב זה מה שאת אוהבת"...
וזה אכן מה שאהבנו אצלך
קריצה קצת ממזרית, פריחה קצת מלבלבת
ימין שמקרבת, עם שמאל שלא דוחה
נכנסת לחיינו, ובאופן וירטואלי
הפכת להיות בן-בית, לא ממזר
בעט מושחז, בחריזה פנומנאלית
היית גם בן-בית גם בן-פזמון-חוזר
ממזר, לולא בעגלתי חרזתָ
היו ימינו שוממים, זאת לא אכחיד
הן רק אתה בכישרונך תמיד העזתָ
גם להרים להנחתה, גם להנחית
היית לי כמו הד, כמו בת-קול חוזרת
וכיף היה לכתוב ביחד בדואט
וכנראה על זה אמרה המשוררת:
אבוי, אבוי לשיר, אם אין, אם אין לו הד
ואם כבר מדברים כאן על משוררים
אתה עכשיו כבר בטח משרשר
עם אלתרמן ושלונסקי וכל האחרים
ועם קישון אתה מחליף הומור כשר...
ממזר פרחים, כואב לדעת שאתה
אינך יותר איתנו, ואין מי שיגיב
ואין מי שְיַרים להנחתה
בחרוזים קסומים, ובחיוך מגניב...
נכתב במלאת שנה למותו של אריאל פויר ("ממזר פרחים"). השיר הודפס בחוברת לזכרו, ומפורסם כאן על דעת משפחתו, בגעגועים לחיוכיו הכתובים
[ליצירה]
-----
נושא אלומותיו - נשמע רעיון נהדר. אולי באמת צריך לפתוח אתר אינטרנט שבו הורים ינסו למצוא שידוך כשר לילדיהם...
השירשור הזה אבל ממש לא קשור לזה. אני דווקא חזרתי אליו כדי לתבוע את עלבונה של הבת שלי ואחת הגולשות פה כדרך אגב ביקשה הצעות שידוך לעצמה.
אלא שבניגוד להבנתך, הפואנטה כאן כמובן אינה התוכן עצמו כי אם שנינות החריזה. אם זה מיצה את עצמו או לא - לא אתה תחליט. יש כאן מסתבר אנשים שמתענגים על חריזה שנונה ולחובבי הז'אנר הזה - זה לא מסוג הדברים שממצים את עצמם. למה דידי מנוסי למשל ממשיך כבר חצי יובל לכתוב חרוזים שנונים בידיעות אחרונות?
לא כל אחד חייב לקרוא את זה. בוודאי לא מי שלא יודע להעריך מקאמה אמיתית.
אגב, מה שבטוח מיצה את עצמו זה תפקיד המשתלח הציני התורן שנטלת כאן על עצמך. לי היה נדמה בכלל שכבר מזמן עזבת אותנו בטריקת דלת.
[ליצירה]
נשמה - השורה האחרונה לא הפוכה. המילה "רחוב" מתחרזת ל"פרנקובסק" מכיוון שהאותיות "סק" של פרנקובסק הם בשווא נח ולכן אינם מורגשים בהגייה. יהורם טהר-לב בספרו "מדריך לכתיבת שירים ומאקאמות" כותב: המשוררים של השירה העברית החדשה - אלתרמן, שלונסקי, לאה גולדברג, רחל ובני דורם.....גילו לנו...שהאוזן שומעת בצורה בולטת לאו דווקא את העיצור האחרון של המילה, אלא את התנועות והעיצורים שלפני האחרונים. ולכן מצאנו אצלם חרוזים כמו "לוכדת" ו-"חדר" (אלתרמן - פגישה לאין קץ) ו-"אבן" עם "יושבת" (נעמי שמר, ירושלים של זהב). ולכן גם "רחוב" ו"פרנקובסק" לחרוז כשר ייחשב.
[ליצירה]
----
יוסף שמח - הך על חטא!
אתה את ממזי כאן סוחט ?!
מחזיק איזה מידע חסוי
אשר לו להזיק עשוי...
ומשנה כאן את הטון
לאקשן - סטייל עולם תחתון
אתה כאן כביכול עוזר
לצד שלי, לא של ממזר,
אבל כזות'י סחטנות
אצלי היא טאבו ברצינות!
כי איומים כאן בשירשור
מחוץ לתחום הם! זה ברור?
לכן במקום כאן לאיים
נאה דורש - ומקיים
ספר לנו יוסף יקיר
איזה מידע אתה מסתיר?
ספר בלי כל הססנות...
כך תימנע מסחטנות...
ולהסיר ספק אומר
לשון הרע - זה חטא כה מר
כלומר, מיודעי יוסף,
זה רק בצחוק... אל תיסחף...
ואל תחשוף כאן שום מידע.
על כך נאמר לך תודה!
[ליצירה]
לחזן ולבני
היתה לי הרגשה שמשהו באיות של ההאגסבורגים לא נכון, אבל לא הלכתי לבדוק את האיות הנכון, כדי להפגין את בורותי בנושא (וגם סתם ככה הייתי עייף מהפרוייקט הזה....).
[ליצירה]
---
רסיס לילה- אף אחד לא מנסה לטעון שאפשר להזדהות עם הכאב. אבל להתעלם??? הכותבים מנסים לשתף את הגולשים במה שעובר אצלם בראש. לא במה שעובר בראש של המשפחות שאיבדו את יקיריהן. גם זה אסור? האם גדולי משוררינו לא כתבו על האבל והשכול, על השואה ועל הגבורה? מצטער - אבל אני דוחה את הגישה שלך מכל וכל.
תגובות