ויתרוצצו
הבנים-הפנים
בקרבי
(האחד מבעט לצאת בעוברי
על פני בית משתה
והאחר מפרכס בעוברי
לפני בית עלמין)
ואומר
אם כן
מי זה אנוכי
ולא הלכתי לדרוש את עצמי
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ---- פצל"ש כבר בתוך הבטן... רעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד... קצר וקולע [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר כצפוי [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס לילה היטבת תאר שתי פנים... [ליצירה]
- [ליצירה] השיר יפה באמת כהרגלך... אני ממש משתדלת שלא להעיר אף פעם על כותרות וכו', אבל הכותרת הפעם - סכיזופרניה - מחטיאה קצת. סכיזופרניה אינה פיצול אישיותי או ריבוי אישויות. להפרעות אלה יש שמות אחרים. רק ליידע אותך, א כדי שתעשה עם זה משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול, הערתך קולעת. אכן חשבתי על הביטוי והפסוק שהזכרת, אך שאיפה לבית עלמין מבטאת משהו קצת שונה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, כרגיל. אם אפשר, הצעה: אולי עדיף 'בית אבל', כדי שהאסוציאציה לפסוק "טוב ללכת לבית אבל מלכת אל בית המשתה" (קהלת ז,ב) תהיה בולטת יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] משובח בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] . נהניתי! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מעניין מאד.. וכתוב נאה שבוע טוב אסף [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! קשה לחכות לסוף כדי לגלות במי מדובר, אבל שווה כל רגע... בברכת אפצ'י מאובקת, רסיס [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה שיר שמתלחן מעצמו... אני לא מצליח לקרוא אותו בלי להרכיב עליו איזו מנגינה! משקל נהדר, זרימה מצוינת, פסגה נישאת לקראת הסיום. ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] * נוגה ונוגע. וכמו שכתבת בדף האישי שלך - מדהים לראות שגם הדברים שנכתבו מידך לפני שנים הם את. גם אם הם את אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] * מזכיר את השיר ההוא של ביאליק, שבו הוא, התלמיד, הולך וגדל בעוד השכינה הולכת וקטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך... זה פשוט, איך לומר, כל כך... מאילו מעמקים זה מגיע? [ליצירה]
- [ליצירה] לאורי היקר... התנסחתי בצורה ממש גרועה. אני מסכים - יותר ממסכים - שהכאב הוא אחד המנועים החזקים של הכתיבה, ובלעדיו יצירות רבות לא היו באות אל העולם אלא נשארות בעולם נשמותיהם של השירים. כל שביקשתי לומר הוא: המקרה הזה כל כך כואב, שקיוויתי שאף אחד לא יכתוב עליו, כדי שלא אצטרך לחשוב על הכאב הזה, שהוא גדול מכפי הבנתי. ולך, חיפושיה - השיר שלך יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לטובי במיוחד שהילדים יעצמו עיניים... אל תבינו לא נכון, אני נגד יצירות פרובוקטיביות. אבל במקרה שלפנינו, זה יצא כל כך טהור... וגם נוטע תקוות: לפעמים אנחנו מסתכלים 'עליהם', על המבוגרים-עם-הילדים, כאילו אבדה מהם לחלוחית החיים. וכשאני רואה יצירה כמו זו, אני מסוגל להאמין שלא נגזר עלי להפוך לאחד 'מהם', כי יש גם אחרים (ואולי כולם?). תודה, אורנה. תבורכי [ליצירה]
- [ליצירה] למרק, ולכולם את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו? ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות! התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם. ושוב סליחה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה הי, מה עושה פה הרהור האביב הזה באמצע החורף? זה קשור לשם שלך? ואני לא יודע למה, אבל החזרה על השורה האחרונה נותנת מנגינה נהדרת לשיר כולו. [ליצירה]
- [ליצירה] בלי שום כוונה ללגלג, זה הזכיר לי שיר שהופיע פעם במדור סאטירי: אני אמן השכנוע העצמי אני אמן השכנוע העצמי אני אמן השכנוע העצמי וכו' אז שיהיה לך בהצלחה! אני יודע שאת זקוקה לה! [ליצירה]
תגובות