רוממתיני
במיתר קולך
שהפך לחבל הצלה
אשר משה רוחי
מעפר דל
ממצולות ים.
ליבבתיני
באחת מעינייך
שמבטה נגע
חדר אל נשמתי
מעולם עליון,
מימי בראשית
מה יפו פעמייך:
במיתר קולך
באחת מעינייך
בידך המושטת
בחמלה שבך
כמה טוב איתך
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
סיכום משה לימור(לבינתיים)
דימויי טבע שזורים בלהט אהבה ובלחה הקוסם
סיכום משה לימור:
שיריך עשירים, נפלאים ומלאי אהבה לאהבה ולנופי ארץ ישראל.
יש שירים שקצת לא זורמים לפי קצב ומצלול אך את רוב שיריך אהבתי ואפילו אהבתי במאוד מאוד.
הנקודה העיקרית כאן היא שלא זכית להכרה מצד הקוראים כאן באתר ונותרת נעזב ונשכח מעין, יצירותייך היפות עלי ארץ וים וציה והר ולב אדם וחווה נותרו שכוחות.
מקווה שתיקנתי מעט את הנשכח בהעלותי יצירות אלו מתהום הנשייה
בהצלחה ועמי תקווה שתוסיף ליצור
[ליצירה]
הייתם וּנשארתם להיות רַשָעַת;
הד-זעקות נרצחי-פשעיכם, ממשיך להדהד.
שלטונכם במעשיו מוסיף להתרשע;
אך מייסורי-הבושת אינו מִתְרַעֵד!
אכן, אתה משתמש כאן בביטוי חדש ויפה "להתרשע". אני מת על הביטוי הזה, תבוא עליך ברכה, עליך ועל חוש ההומור הלא מודע שבורכת בו
תגובות