הטרחת עט
בזבוז מילים
כתיבה לבטלה
כך כותבים הכל, במחילה
ואותי תוקפת חלחלה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שפוך חמתך לא לבטלה לא לחלחלה כן למחילה כן למילה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] חח במקרה שלך, אי אפשר להגיד שזה סתם להטריח את העט, וסתם לבזבז מילים, ובטח ובטח; שזו לא כתיבה לבטלה! אתה כותב נפלא, ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... בין השיטין- פריצת גבולות, אינסוף. שורות, מילים- גבולות, מימוש. הכותב נקרא בין 2 התחומים. בִּשְבִי לִי בֵּין הַקַוִים הַכּוֹלְאִים בְּנֵס הָיוּ עוֹנְדִים אוֹתִי לְקוֹלָר הרצון הוא- לשלוט בגבולות המאפשרים לשכינת-שיריו-אלוהיו מימוש הניתן רק בחומת-קווים תוחמת, וההבנה כי רק אם הם יהיו מוכשרים לכך בדרך נס יוכל בם לשלוט ולצאת משביו, וגם מנקודת שליטה זו הרצון הוא להיות כעדי (תכשיט) ולא כמגביל וכופה אותם <ואת עצמו> , כי הם בכל זאת גבולותיו לעדי עד. הבית הראשון אם כן מתגעגע למציאות זו שהייתה בעבר. קוֹלֵך עוֹלֶה מִבֵּין הַסוֹרָגִים וְאַת בְּעוֹלָם אַחֵר מוֹדֶרְנִי מִמַךְ מוּפְרָש אֲנִי מִמֵךְ אני רואה כאן כישלון בכך שהקול העולה מבין הסורגים בפועל במקום להוות פריצת גבולות בתוך גבולות-הטבע והשורה הוא מופרש (נבדל) ובעולם אחר. ריחוק זה מעיד שהקול עלה כפי שנשמה עולה, כיוון שלא מצא את המימוש האינסופי לשירתו. כאן הקונפליקט בין החרות של המשורר בשירו לבין הצורך בגדר וגבול שיפעלו עליו ויתנו לו צורה, מתבטא בלבטי לקרוא את הבית כפונה לזכר או לנקבה. בְּמִכְלָאַת יוֹם-יוֹם בִּשְבִי לוֹ, לֹא מָצָאַתִי אֶת שַלְשֶלְאוֹתַיִך בֵּין הַשִיטִין ה"שבי לו" היומיומי הוא אותו שבי של ההתחלה רק הפעם האחריות היא על המשורר. הוא זה שצריך לשחרר את הא-לוהים בכך שימצא בין השיטין של בת-שירו-המוגבלת, תפסים וקרסי אחיזה או במילות השיר המודיע לֹא מָצָאַתִי אֶת שַלְשֶלְאוֹתַיִך, לא מצאתי את אותן שלשלאות שהן לא הקו-סורג הגלוי, אלא הקו הנסתר שהוא אם היותו גבול בו בעת הוא גם אין גבול. לא נותר לי אלא לאחל לכרובי שוב כרובי שימצא את שלשלאותיו, וידע לתפוס בהן באומץ הרבה מעבר. [ליצירה]
- [ליצירה] !!! כרגיל מבריק, רהוט ופילוסופי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מדוייק שיש בזה כל מה שסיפור צריך. אומנם זה נחמד ומעניין וקטע טוב למחשבה אך, לטעמי, זה קצר מדי ולא רואים בסיפור עצמו מספיק התמודדות והתפתחות. אומנם ביחס ליצירות אחרות זה אמין ועוד תכונות טובות, את היצירה נמדוד לפי מה שהיא. ושוב פעם, לטעמי, זה לא מספק. ידידיה, המלצה שלי, תמשיך את זה (מהאמצע מההתחלה או מהסוף..) תחשוב עוד, תנסה מדי פעם לחלום את זה, יש לך את זה, אל תוותר! [ליצירה]
- [ליצירה] אור אם אתה במקרה כאן אז יש לך ד"ש חמה ממני. אוהב אותך... מתגעגע. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי אני הייתי מתפלל את זה בבוקר ככה אחרי מודה אני או בזמן אחר... [ליצירה]
- [ליצירה] כובש... מומלץ בחום! [ליצירה]
- [ליצירה] משהו משהו. ורק בשביל הצלילים גם בלי לנסות להבין, הצבע, הברק, המשחק, איזה כיף! ואפשר לוותר בקלות על חושי המחשבה, שלא אהבו לרגע (מסיבה הידועה רק להם) את המשפט הפותח, למשל. ולקרוא שוב ומתוך המילים עצמם ללכת לאן שהן מובילות, כמובן. ואם לסכם את השיר פשוט בשתי מילים: "חצוף ונכסף--" [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים 'זוג יונים' כלכך צח. אני קורא ומרגיש שני זרמים צלולים משתלבים בהרמוניה מושלמת. לא יודע קראתי וממש ראיתי שני זרמים לפי השורות. "רואה את הקולות". [ליצירה]
- [ליצירה] בקרוב בפורום... לומר לך משהו - כתיבה על דברים כאלו לדעתי, פוגעת לא צנוע וחצופה. כיום התרגלנו לקדש את התועבות וכל גס רוח הופך לאומן. עלינו לדחות כתיבה כזו שפוגעת בקדושת המילים ומבדילה בין גסות המון מחורבנת( לפי הפרוש הלא המוני ) לבין רגש וגוון דק ואומנותי. בקרוב ב"ה אפתח על כך דיון בפורום... [ליצירה]
- [ליצירה] אני שואל ברצינות, ואל תעלב, האם זו שירה? אתה כותב שירים קצרים וקולעים בדרך כלל אבל זה--? אתה חולק עלי לחלוטין? או שיש בכל זאת משהו בדברי. [ליצירה]
תגובות