הטרחת עט
בזבוז מילים
כתיבה לבטלה
כך כותבים הכל, במחילה
ואותי תוקפת חלחלה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שפוך חמתך לא לבטלה לא לחלחלה כן למחילה כן למילה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] חח במקרה שלך, אי אפשר להגיד שזה סתם להטריח את העט, וסתם לבזבז מילים, ובטח ובטח; שזו לא כתיבה לבטלה! אתה כותב נפלא, ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] בחרתי לא להגיב על היצירה הזאת. וגם עליה רק במקרה שראיתי אותה. רציתי לשלוח מסר שאני מאוד נהנה ממכלול יצירותייך שמבטאות רוח יהודית נאמנה ברמה שאינה מצויה. אתה הולך בכיוון הנכון. העיקר תמשיך, תשתכלל ותרגש. ולשאר הקוראים באשר הם (כולל אני) לו יהיו שורשיכם עמוקים כשלו ענפיכם יצמחו מעלה לרום ונזכה גם לראות פירות. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש פשוט... היה מוסיף במיוחד לו נ וקד (ונקרא בקלות כחטף השינה) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי הרבה מה ללמוד מהסיפור הזה. הכתיבה מרתקת. אני נועל את זה בכספת של השירים שיש לחזור אליהם שוב ושוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי בעיקר את ההתחלה המתומצתת מאוד היא גם מתאימה לפקודות. [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין מעניין מאוד.. כדי שתכתבי או בדפוס במקום - / [ליצירה]
- [ליצירה] מנשקים רק מה שחי באמת. אבל באמת. היכולת להשיג את סוסי האש היא ביכולת לרתום אותם, לעלות על גבם ולהפוך אותם לסוסי בשר, עור ועצמות. ואתה חי כל כך וזועק עד העצם, ועל כן יום יבוא ותצליח את האבנים הדוממות שבכותל להחיות. [ליצירה]
- [ליצירה] בתור צמחוני זו בטח גאווה וכבוד שזכית צוף... תמיד דופקים ת'צימחונים! [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... בין השיטין- פריצת גבולות, אינסוף. שורות, מילים- גבולות, מימוש. הכותב נקרא בין 2 התחומים. בִּשְבִי לִי בֵּין הַקַוִים הַכּוֹלְאִים בְּנֵס הָיוּ עוֹנְדִים אוֹתִי לְקוֹלָר הרצון הוא- לשלוט בגבולות המאפשרים לשכינת-שיריו-אלוהיו מימוש הניתן רק בחומת-קווים תוחמת, וההבנה כי רק אם הם יהיו מוכשרים לכך בדרך נס יוכל בם לשלוט ולצאת משביו, וגם מנקודת שליטה זו הרצון הוא להיות כעדי (תכשיט) ולא כמגביל וכופה אותם <ואת עצמו> , כי הם בכל זאת גבולותיו לעדי עד. הבית הראשון אם כן מתגעגע למציאות זו שהייתה בעבר. קוֹלֵך עוֹלֶה מִבֵּין הַסוֹרָגִים וְאַת בְּעוֹלָם אַחֵר מוֹדֶרְנִי מִמַךְ מוּפְרָש אֲנִי מִמֵךְ אני רואה כאן כישלון בכך שהקול העולה מבין הסורגים בפועל במקום להוות פריצת גבולות בתוך גבולות-הטבע והשורה הוא מופרש (נבדל) ובעולם אחר. ריחוק זה מעיד שהקול עלה כפי שנשמה עולה, כיוון שלא מצא את המימוש האינסופי לשירתו. כאן הקונפליקט בין החרות של המשורר בשירו לבין הצורך בגדר וגבול שיפעלו עליו ויתנו לו צורה, מתבטא בלבטי לקרוא את הבית כפונה לזכר או לנקבה. בְּמִכְלָאַת יוֹם-יוֹם בִּשְבִי לוֹ, לֹא מָצָאַתִי אֶת שַלְשֶלְאוֹתַיִך בֵּין הַשִיטִין ה"שבי לו" היומיומי הוא אותו שבי של ההתחלה רק הפעם האחריות היא על המשורר. הוא זה שצריך לשחרר את הא-לוהים בכך שימצא בין השיטין של בת-שירו-המוגבלת, תפסים וקרסי אחיזה או במילות השיר המודיע לֹא מָצָאַתִי אֶת שַלְשֶלְאוֹתַיִך, לא מצאתי את אותן שלשלאות שהן לא הקו-סורג הגלוי, אלא הקו הנסתר שהוא אם היותו גבול בו בעת הוא גם אין גבול. לא נותר לי אלא לאחל לכרובי שוב כרובי שימצא את שלשלאותיו, וידע לתפוס בהן באומץ הרבה מעבר. [ליצירה]
- [ליצירה] משמעות! הזדהתי עד הסוף. אבל לבסוף מה לעשות יש לו משמעות אם למשל אני ועוד יוצרים נשתדל לכתוב עם משמעות או שנכתוב מהלב כשזה בא אז נתישב או שנשב ונחכה שתבא המוזה, הנה השפעת. ואני שואל האם מותר לנו לשבת עם אורך רוחנו ורוחבה ולחכות למוזה או שמא עלינו לפעול במעשים??? בכל אופן נגע בליבי, תודה. בעז. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש וקונה אותי מכל שיר אהבה מודרני דוקא היושר הפשטות ללא פוזות באהבה של בין אדם לחווה. בצניעות נותן מקום לדממה ,לשני. אומנם הוא אינו חושני , אבל אהבה בא מלאה אמיתית ובנוייה על קשר הדדי נדיר ויפה בתקופה כשלנו, תודה לך, לו יהי וכולם יכתבו כך על אהבה . [ליצירה]
תגובות