חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
[ליצירה]
מכיר
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
אמן על דברך! (לכבוד כל הנשים)
זה בדיוק מה שטענתי!
הגבול עובר בהבדל בין היפה, לבין המכוער (ולא בין ה"צנוע" לבלתי- "צנוע")!
לדעתי, שירי אינו מכוער (אחרת לא הייתי מפרסמו...)
אך גם עליו הייתי מוותר על מנת לגדור פרצות דוגמת "בין..." וד"ל.
[ליצירה]
אם הבנתי נכון ( ויכול להיות שאני לגמרי מפספס את הקטע) את מתארת את ההבדל בין ריגשותייך הסובייקטיביים בשתי המשפחות השונות: בבית הורייך ובבית סבך וסבתך - באחד את מרגישה נינוחה כמו ילדה קטנה ויכולה אף להוציא אף ובשני הרבה פחות...
אהבתי את האנטנטה ההומוריסטית בקשר לסבתא הפולנייה שרוצה ללכת לב"ב ברגל...
[ליצירה]
צריך לעבוד על המשקל
(לדוגמא:
ועכשיו כשהכל מבולבל - לא ברור,
תתפרץ להבה מאותו הגפרור.
תתפשט במהירות לאינסוף יד מגעת,
ותלך מאבדת נפשי לדעת.
או משהו בסגנון
[ליצירה]
או, אסוציאציה נוספת, ה"עצם" האריסטוטלי...
מענין מה היה קורה אם היו מכריחים חיילים בפלוגות וותיקות ללמוד פילוסופיה. הו הו מה היו עושים שם עם ה"עצם" וכו'
תגובות