[ליצירה]
מה שרואים מכאן לא רואים משם או שלא.
בשחר מחוויר עמדה אל מול תהום
עטופה בשמלה שחורה
הכובשת גופה כמו שכבש נשמתה
בין שמים וארץ בין עבר להווה.
תהומות מתחת זועקים אליה.
כקרבן אהבה ניגשת לזבח
הם קוראים לה ,
זועקים לדמה המותר,
דם אהבה, דם קורבנם.
עומדת על פי התהום,
עטופה בשחור,
האופל קורא לה
להשכיח יום האתמול.
עוזבת אותך
קורא לה השחור
ניתקת מארץ
במעופת ציפור דרור.
יפה כתיבתך!
תודה.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
מה שרואים מכאן לא רואים משם או שלא.
בשחר מחוויר עמדה אל מול תהום
עטופה בשמלה שחורה
הכובשת גופה כמו שכבש נשמתה
בין שמים וארץ בין עבר להווה.
תהומות מתחת זועקים אליה.
כקרבן אהבה ניגשת לזבח
הם קוראים לה ,
זועקים לדמה המותר,
דם אהבה, דם קורבנם.
עומדת על פי התהום,
עטופה בשחור,
האופל קורא לה
להשכיח יום האתמול.
עוזבת אותך
קורא לה השחור
ניתקת מארץ
במעופת ציפור דרור.
יפה כתיבתך!
תודה.
[ליצירה]
ברוך שובך!
משקל השיר חביב עלי,
וכן גם המילים,
אך כוונת השיר
נסתרה מבינתי
שלא באשמתך.
על כן הואל נא בטובך
לגלות את צפון ליבך,
הסבר כוונתך למתקשים
בפעם העשרים
[ליצירה]
הינה קצת פסיכולוגיה
הינה האדם אומר אני רוצה להרוס את הכל חוץ מאחת
והשאלה היא - האם האחת הייתה מסכימה לדבר כזה האם זה רצונה.
אך התשובה לשאלה ואף השאלה עצמה לא מעניינת את האדם שרק חושב על עצמו - לספק את צרכיו בין אם יש לו צורך להרוס ובין אם לבנות.
[ליצירה]
כשאני אומר קצב אני מתכוון להרמוניה בצורת הקריאה ומנגינת הקריאה
זה לא קשור בכלל לסערת רגשות
אלא כאמצעי ספרותי נוסף
שבתור היותו נוסף יכול רק להוסיף
שתפקידו להעמיק\להרחיב את המשמעות שבשיר
זה שאתה לא עשית את זה או לא יודע איך
זה לא אומר שזה לא צריך.
אין סיבה שזה לא יהיה נצרך זה במהותו נצרך
ממש כמו ההבדל בין צלילים שאין להם הגיון
והם כמו קול צורם לאוזן חסר משמעות
לבין צלילים בעלי הרמוניה שאומרות לך משהו
היית מוסיף למה שאומר השיר את מה שהוא אומר בצורה קצבית זה דבר מאוד קשה
אל תפסול רק בגלל שאתה לא יכול
[ליצירה]
ניראה לי שקשה היום להביא מוטיבים חדשים של העולם החדש של המחשב ובלה ולהכניס אותם בצורה אלגנטית לשיר. תמיד חשבתי שאין תחליף לטבע אבל בכל זאת זה כתוב מאוד יפה. שילוב מוצלח
[ליצירה]
אני לא יודע אם סתם יש לי ממצב רוח לתת מחמאות יחסית היום
גם השיר הזה ניראה נחמד.
אם כבר אני אציין כאן את ההחמצה שאני מרגיש מהרבה משוררים היום וכאן והנוכחי שבתגובותיו אני כותב. החמצה שמשוררים לא מתאמצים לעשות סדר למילים שלהם.
זה מגמה שננתהוותה במהלך הרבה מאוד שנים. מהצורה המדוקדקת של ימי הביניים לאנדרלמוסיה הנוכחית שמקורה אולי בגלל חוסר הזהות שהתרבות שלנו מושכת. חוסר זהות שמתבטא בבילבול.
אולי אבל דווקא עכשיו ראוי למצוא מקום לסדר דווקא בתקופה הזו של בילבול משום שמציאת סדר בימים טרופים אלו יכולה לנבוע רק מתוך ראיה חודרת ועמוקה ביותר שתטיב עם האדם שיבצע אותה ם שירו ועם קוראיו.