ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איך, איך? איך לא הגבתי לזה? זה ענק. (הו, כשהביטויים האלו היו שגורים על לשוננו... נוסטלגיה.) [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאלה. יחידי סגולה. אני חושבת שצריך לבנות, ולו רק בשביל להרוס. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט מחדיר את הגשם והשמחה שלו לעצמות, גם בלי להרגיש אותו לבד :) (אבל בכל זאת יש פה מין הרגשה של ניגודיות שלא ירדתי לסופה..) [ליצירה]
- [ליצירה] יו, ממש יפה לכתוב ככה סיפור לאבאמא ליום הנישואין (: ובמיוחד סיפור כל כך מוצלח. ועם שם מקורי. אהבתי בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] *. [ליצירה]
- [ליצירה] הפעם אתה צודק. [ליצירה]
- [ליצירה] *****! ! [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, כמה שזה מוכר... כאילו - סבא שלי, שיבדל לחיים ארוכים, גם די חולה. עכשיו הוא בבי"ח, ואנחנו נאלצים שוב לעשות את ליל הסדר בבית. עצוב לי שבן-אדם שהיה כל כך גדול נגמר לאט-לאט... וכל הדיבורים של ה"איזה סידור נמצא לו" גם די מציקים. ההתייחסות הזאת... כי למרות הכל, כל השכל הענקי שיש לו, כל המידע, עדיין נשאר, למרות שהוא לא רואה ובקושי שומע. הוא מבין מה שקורה, וזה כל כך לא נעים... אני לא מבינה מה מחזיק אותו כאן. לא הייתי רוצה להיגמר ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת, (תגובה ראשונה)- את אומרת בעצם, שזה לאו דווקא שיש מטרה להגיע לדבר כלשהו, העיקר הכיף (והפחות כיף) שבנסיונות, והדרך לשם. (מזכיר לי את 'חולות התפילה' של יהודה עמיחי.) זה קשה. צריך לחשוב על זה. (תגובה שנייה)- יש שלם שהוא שניים והוא אמיתי וישאר לנצח? זה נראה בלתי אפשרי. לא מציאותי. איך זה שהזוגות שנראים הכי מושלמים שיכולים להיות מתפרקים. איך יכולה להיות אהבה נצחית. זה מושג מפחיד. (תודה על החיבוק. שבוע טוב.)(נו ברור שיהיה שבוע טוב, כשצורה עולה, לשם שינוי.)(בלי עין הרע!) [ליצירה]
- [ליצירה] מצמרר.... תיאור כל כך דומה, נסיבות כל כך שונות.... הצבע הלבן, שמסמל את שיא האושר- את כל הצבעים גם יחד שנהיים לבן, וגם את הריקנות, של החוסר.... [ליצירה]
תגובות