בשעה שאורות של סליחה נדלקים
שקולות ניגונים נמסכים בבכי
שנשורת שנה מתפזרת כנסורת
אני נוסע
כבן מלך על פלגי מים
מלוחים
ונושא על כתפי
שאיפות
ותככים.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המממ. כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה. דבר שני שחשוב לומר, קשה להתקדם ככה. השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך, אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני. וקצת קשה ככה להתרכז במשהו. עוד חודש בדיוק ראש השנה. מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך. [ליצירה]
- [ליצירה] .. הו, רן, כ"כ רציתי לכתוב שזה כ"כ יפה, אבל.. מה זה התככים הזה? לא מבינה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ליד גן הפעמון, ורחוב דוד המלך, וימין משה, וטחנת רוח עם המון תמונות לתולדותיו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא התעמקתי, אבל זה משאיר רושם טוב, אווירה אצילית כזו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה רבה. אין צורך באיחולי רפואה שלמה, זו לא מחלה. אני קצת רגיש לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד נחמד ויפה, מצחיק וכיף לקרוא, אבל מאחורי זה מסתתר משהו מאוד עצוב: הביורוקרטיה הבלתי-נסבלת של התפילה. אני מעדיף להתפלל מהלב ולא מהסידור, אבל אני כבול כרגע. (והיה שם מסר גזעני על ערבים שמאוד סלדתי ממנו, גם אם זה בצחוק) [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה לא נכון. אתה מתייחס לנשק כאל כלי שלילי במין התנשאות כזאתי, אבל נשק הוא כלי הכרחי בחיים שלנו במצב הזה וצריכים אותו. - - - נכון, היה עדיף שהמצב הזה לא היה ונכתת חרבותינו לאיתים וחניתותינו למזמרות, אבל כרגע נשק הכרחי. ואין מה להתייחס אליו בהתנשאות. רן, שבו אין לחשוד על מיליטנטיות יתר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- על איזו דרישות בלתי פורמאליות את מדברת? [ליצירה]
- [ליצירה] מתבקשת לחן לזה זה פשוט מתנגן. [ליצירה]
- [ליצירה] --- וטוב שאת. (הודעות בסתר?) [ליצירה]
- [ליצירה] --- כלומר, כל החיזיון שמופיע לאורך השיר מתרחש כשהעיניים העצומות, כשלא רואים את המציאות הגלויה. והצעקה העצומה מחזירה למציאות, אולי מנתקת. יש בה סיום טוב, או שבירה? [ליצירה]
- [ליצירה] -- מסופר על נחמה לייבוביץ' ז"ל, שפעם הוזמנה להרצות בבית-כנסת, והיתה בו מחיצה בין גברים לנשים. כשקמה להרצות עשתה זאת בעזרת הנשים, על אף בקשת הגברים שתבוא להרצות בעזרתם. וכך הרגישו הגברים כנשים. נחדמות התחושות שבקטע, את הסיום הנובע מציניות לא אהבתי, ונזכרתי מעט בהתאלמות של רעיה: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=6073&code=50 [ליצירה]
תגובות