הנקודה היתה ההבדל בין גישתו של הוגו לגישה עכשווית יותר - מה נדחה בפני מה - הצבא בפני האידאה שדורשת את זמנה או האידאה בפני הצבא שלא מתאים לזמנו (מתאים שיהיה צבא, לא מתאים צבא פאסה שכזה).
וטל, אכן כן - יום ראשון בבקו"ם :-) (והתקופה לא הלכה אלא תמה. ככל חייל לשעבר אני משער שהיא עדיין נמצאת באיזה טרפש וכאלה..)
[ליצירה]
לחתלתול וטל
הנקודה היתה ההבדל בין גישתו של הוגו לגישה עכשווית יותר - מה נדחה בפני מה - הצבא בפני האידאה שדורשת את זמנה או האידאה בפני הצבא שלא מתאים לזמנו (מתאים שיהיה צבא, לא מתאים צבא פאסה שכזה).
וטל, אכן כן - יום ראשון בבקו"ם :-) (והתקופה לא הלכה אלא תמה. ככל חייל לשעבר אני משער שהיא עדיין נמצאת באיזה טרפש וכאלה..)
[ליצירה]
[ליצירה]
.
הו, מזל טוב!
ברוך שובך לחיי העצמאות מלאי ההתלבטויות והסיבוכים והמערבולות של אתה בתוך עצמך.
שנרים כוסית?
[ליצירה]
בואי בשלום
בואי בשלום, זו היתה הבעיה :-)
בסופו של דבר גיליתי שמבין כל קוראי האינט' רק אחת הגיבה (במקום אחר) וכתבה שהיא מחבבת סגנון אדם-ברוך שכזה.
זו היתה הנקודה בה חשבתי שחייבים להסביר אחרת השיר הזה יעצר באדם ברוך - שזה אחלה של מקום אולי, אבל לא המקום של השיר הזה.
טובי - שתוהה איפה המקום שלו עצמו, נו.. נחכה למחר ונראה אי"ה..
[ליצירה]
אדפטיישן.
מאד הזכיר לי קטע ב"אדפטיישן" בו תסריטאי מתחיל מנסה להסביר לתסריטאי מתוסבך באיזו קטגוריה בדיוק אפשר להכניס את הסרט שלו..
הסרט מומלץ, וגם השיר :-)
[ליצירה]
חביב בהחלט
וכפי שאני מכיר את לונסלוט, הוא שכנע את ארתור לקחת את גוויניבר (אגב, שם המחשב שלי, אבל מסדרת ספרים אחרת לגמרי, לומשנה..) כך שהיא דאגה שארתור יקנה ב-ד-י-ו-ק את השולחן שהיא רצתה..
מעתה אמור : "המלך ארתור ואבירי השולחן האובלי" (מסתדר מצויין עם הגבירה מאבלון..)
[ליצירה]
טוב...
זה לא שיר האנטי-מכבי הכי מיליטנטי ששמעתי אי פעם... (ברצינות.. להכניס את רק פעמיים את המילה 'הפועל' ורק פעם אחת 'אדום'??)
אבל מה שכן זה שדווקא את העיקר שכחת לנקד, אז למי שלא הבין : kiss the crowd זה שם השיר באנגלית.
[ליצירה]
לציבור הקוראים
בקשר לסיפור - זה סיפור די ישן, ופשוט שכחתי להעלות אותו לכאן..
לאחר קריאת הסיפור "דרקון" הערתי שהוא די דומה לסיפור הזה, ורק לאחר שהכותב העיר לי שלא מצא אותו שמתי לב שבאמת לא העליתי אותו על מגש היצירה...
אז.. הנהוא.
[ליצירה]
סיפור טוב, טוב מאד
אבל אפשר לשפר, הרבה מאד.
דבר ראשון (ואני לא מאמין שאני אומר את זה) - תוריד את הסוגריים. על חלק מההערות ניתן לוותר לגמרי, חלק כדאי להשאיר בעיבודים שונים... (על הרוב עדיף לוותר...).
דברשני - הסוף. לך על משהו חזק וסופני.
"ברגע אחד, השופטים הבינו שהתחושה הקשה ביותר, אינה אלא חוסר התחושה, הריקנות המכאיבה בתוך הלב, שחש אדם שאכזבו אותו, או יותר מכך- שאכזב את היקר לו. "
כל זה לדעתי מיותר ודי מובן גם בלי שתסביר את זה (מאותה סיבה שלא אמורים להסביר בדיחה, כך גם לא אמורים להסביר מעוררי רגשות אחרים)
סיים את זה באבחה אחת קצרה וקולעת.
שוב - בגדול הסיפור טוב מאד. סוג הסיפורים הקלאסים שנשארים בזיכרון.
תגובות