כשדם היה רק-דם
ואש רק-אש
ומים היו חיים
נופי ילדות שלי היו
נופי ילדות שקופים.
דווקא כשהמפלס יורד
החיים נעשים זולים יותר
בשלוליות כהות של דם
על אדמה של אש.
והשקוף נראה גבוה מתמיד
והוא נוגע בשמיים ובארץ
והוא מוצק יותר.
והוא שלי.
[ליצירה]
קודם כל, מזל טוב. בקרוב אצל כולנו :)
ובכן,
קראתי את הסיפור כבר במקורישון, כמובן. אני עוקבת אחרי התחרות, כמו כל שנה.
ולא אהבתי אותו במיוחד שם, ומכאן נובע שגם לא פה.
אני מוכרחה להודות שההתחלה נראתה לי מסקרנת מאוד. ובקטע על האינסוף נמרח לי חיוך מטופש על הפנים, וממש חשבתי בקול רם "איזה יופי!".
אבל, כמו בנרות חנוכה, אנחנו הולכים ומוסיפים - והסיפור שלך פשוט הלך והתמעט מהנקודה הזו...
למה?
אני לא יודעת. אולי כי הוא לא ממוקד. כי הוא לא אומר כלום בעצם. (או שאני סתם לא מבינה אותו?)
ואולי הוא אומר, אבל המסר שלו לא באמת מספיק ברור. לא יודעת.
אה, ועוד משהו -
הקטע עם "יומנה של-" עשה לי תחושה חזקה שמנסים לעשות עלי מניפולציה רגשית, ובחוסר הצלחה.
ואולי... אולי אני סתם קנאית, כי כבר כמה שנים שאני חולמת לשלוח סיפור לתחרות, ופשוט לא יוצא ממני שום דבר...
(קנאת סופרים, הא?)
אז בכלל אל תקשיב לי :)
[ליצירה]
...
הי, פתחיה -
מה נבהלת ממני? זה היה לגמרי בחיוך!
(אפילו היה שם חיוך בכותרת)
טוב, אולי כשאני באמת עייפה אני מפסיקה להיות ברורה...
ואם בא לי אני אגיד על עצמי מטומטמת! מי יכול להוכיח שאני לא, הא?
(בסך הכל, אני באמת מסתובבת פה בשעה כזאת [03:18], מה שעלול להעיד על טמטום מסויים...)
אה, וכנראה שאני גם שייכת לאותה קבוצת זאטוטים מתלמדים-מינימום שמורידים את היצירה למקום השביעי...
אז סליחה, לילה טוב, ונא לקחת אותי ברוח מחוייכת בפעם הבאה -
אסתר,
הלא מפחידה בכלל.
[ליצירה]
יפה.
וזה באמת לא הסגנון הרגיל שלך, אבל אני אוהבת את זה בדיוק ככה. התיאורים היבשים האלה שמעבירים בדיוק את התחושה.
(אבל מי מתחיל את היום בסלט ירוק ומיץ תפוזים?)
[ליצירה]
מניס, ברור שאני מסוגלת לעשות כמה דברים בוזמנית - אבל לא כשמדובר בעננים...
חוץ מזה שיש עוד רובד של משמעות מאחורי השיר הזה, אבל איזה כיף לי שרק אני מבינה אותו כרגע:)
תודה לכולם על התגובות (גם לך, יאיר!). שימחתם אותי עד מאוד:)
אסתר, שגם הלילה לא ישנה מספיק.
תגובות