כשדם היה רק-דם
ואש רק-אש
ומים היו חיים
נופי ילדות שלי היו
נופי ילדות שקופים.
דווקא כשהמפלס יורד
החיים נעשים זולים יותר
בשלוליות כהות של דם
על אדמה של אש.
והשקוף נראה גבוה מתמיד
והוא נוגע בשמיים ובארץ
והוא מוצק יותר.
והוא שלי.
[ליצירה]
אני ממש לא מבינה את ההקשר הצבאי, אבל זה אומר לי המון בכל מקרה.
רק רציתי לומר שזו ממש לא הפעם הראשונה שאני קוראת, אבל פשוט לא מצאתי מה לומר עד עכשיו.
אז הנה. שתדע.
[ליצירה]
איזה דו-שיח חביב...
מנסה שוב - זה הדבר הראשון שלך שאני קוראת, ולמרות שזה נחמד (ואין לי שום מושג מה ניסית להגיד בזה), אני חושבת שזה יותר מתאים להקרא "פרוזה", ולא "שירה".
[ליצירה]
אז רק עכשיו אני קוראת את זה...
זה פשוט מקסים!
גם ההוכחה (שאמנם נראית קצת טיפשית בעיני - מן הפוך על הפוך שכזה... אבל עם עובדות לא מתווכחים:) ), וגם התרגום, שפשוט זורם ומשעשע וממש מתגלגל בחינניות על הלשון.
בקיצור - נהדר.
[ליצירה]
בפעם האלף שאני נכנסת לקרוא את היצירה הזאת, ועדיין לא הגבתי...
יצירה שמזכירה לי עד כמה זה כן כואב כשאני חושבת לרגע שזה לא. זה כואב. אוהו, כמה שזה כואב.
למרות שלפעמים לנסות לחבר "תותבת" יכול להיות כואב באותה המידה בדיוק...
[ליצירה]
:-)
יהודית, פשוט אין לך מושג עד כמה שימחת אותי :)
עוף, אתה כזה מצחיק :) תודה על ההסבר. זה בערך כמו "קווה אל ה', חזק, ויאמץ ליבך, וקווה אל ה'". (ברוח ימים אלו). אבל זה כל כך קשה להמשיך ככה! זה תמיד לגרור עוד קצת ועוד קצת בלי לראות בעצם שום התקדמות!
-----------
נטע!!!
חזרת!
מסרישי ממש בדרך...
ובואי למפגש!!
[ליצירה]
[ליצירה]
איך זה?
כולם כל הזמן ממליצים לקרוא את הקטע הזה, ואני בכל זאת נכנסת אליו רק עכשיו בפעם הראשונה...
קטע נוגע וכואב. ומוכר מאוד. ומשחקי המילים פשוט נהדרים!
אני יודעת שאני לא אומרת כאן שום דבר חדש ושכל המחמאות כבר נאמרו לפני - אבל זה אף פעם לא מזיק - אז רק שתדעי שזה פשוט קטע משובח.
תגובות