[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
אהבתי מאוד
מרוכז מאוד: הטבע והאדם מאוחדים במכסימום.
זה למשל מדוייק מאוד ולא מרושל בכלל (כבר אמרתי- התרשלות זה לא-רע זה הופך לא-פעם לרע)
מה הסיבה שכותבים מרושל? השלמה? יאוש?
בגרות חדשה?
הבית השני גרם לי לחוש במבטך מציץ מבין שיבולים בו. כשקראתי שוב הבנתי למה - שעורה, מגלה מעט, בין השבילים התאחדו אצלי לחוויה מוחשית אחרת. (סתם מעניין)
[ליצירה]
אתה חוזר על הטעות של אלה אשר מתוך תשוקה לקרב את התורה לשפת החיים שלנו, משתדלים להראות עד כמה גם התורה תואמת את החיים האנושיים. איך גם התורה דואגת לחלשים. איך גם התורה מכבדת נשים. איך גם התורה מוסרית.
לכן הגעת למסקנות מוטעות. התעלמת מנתונים שאינם "נחמדים", תוך "עיגול פינות" לכיוון תפישת העולם הפרטית שלך.
מי שמך לחלק ציונים לדמויות בתורה?
האם אתה באמת מאמין שעם ישראל כ"כ דבילי לעבוד עגל שאין בו עוצמה אמיתית ומוחשת?
אם העגל מזיק ושלילי אז מדוע בעקבותיו יש בית מקדש סופר מוחשי בו מעמידים כעין צלם - "כרובים" ?(הוכחה לכך שהקב"ה מתייחס לע"ז בשיא הרצינות אפשר למצוא בכך שהקב"ה מתיחס לצלם שהעמידו בהיכל כאחות צרה לו.)
האם נשמע לך הגיוני שמשה רבנו שלא אכל ולא שתה 40 יום עם אלוהים ושליחו הנאמן היה אלים?
האם יש לך גם בקורת כזאת כלפי הקב"ה?
אני שם לב שיש לך שאלות מאוד טובות, אך היחס שלך לתורה גורמת לך לעוות את הכתוב. את השאלות עליך להפוך לתשובות.
מעבר לזה אתה מתפרש פה על יותר מדי נושאים, שכל אחד בפני עצמו הוא בומבה. מצטט יותר מדי ומעייף את הקורא כשאין מסקנות (אמיתיות) באופק.
[ליצירה]
מומלץ בחום
"דברים שאינם יכולים להתקיים באור". אפשר לקחת את זה בתור משל על יצירה בכלל, שלא יכולה להתקיים ב'אור' וחייבת נקודה של חור שחור. גם כדי ליצור אותה, וגם כדי להיות טובה, אם הבנת את כוונתי.
[ליצירה]
מן הכבד אל הקל- ככל שהוא קל ככה הוא כבד.
אני אוהב כשהרעיון ברור וניכר ואז אני גם מרשה לעצמי כקורא, להנות מהחרות בבחירת המילים.[לפעמים יש לי בעיה עם שפה נמוכה וסגנון זרוק, ולפעמים, אם מתמזל, יש לי את הבטחון שהמילים הם רק מסגרת לרעיון המוביל ולמרות זאת הם שם- נכונים. זה בהרגשה]
הבתים הראשונים עושים כל כך טוב לבית האחרון החשוף והמביך. אילולא הם הוא היה באמת קלישאה.
בקיצור- אהבתי. לא, לא הזלתי דמעה.