[ליצירה]
מאיר, מה רצית בדיוק להגיד? שיצירה על ציפורים היא רדודה אוטומטית? (כמו 'ציפורים' של היצ'קוק, 'העורב' של פו, לדוגמה)? שיצירה בדיונית היא פסולה בלי לקרוא בכלל? (כמו, למשל, 'עולם חדש מופלא' של אולדיס, 1984 של אורוול, אם תרצה דוגמאות) או שיש בעיה כללית ביצירות דמיוניות שכוללות ציפורים? (כמו 'עליסה' לקרול, או למשל המיתוס של איקרוס, יצירות רדודות ידועות)?
אני מכיר את הדס, ונדמה לי שזה הרבה יותר משאתה יכול לטעון לו, ואני יודע שהיא שמחה לקבל ביקורת בונה. אבל מה שכתבת כאן היתה קטילה ילדותית, ריקנית, שאפילו לא מצליחה להשמע פסאודו-אינטלקטואלית כמו שאתה אוהב. מצטער על התוקפנות שלי, אבל זה מתחיל להמאס.
[ליצירה]
.
לא יודע, כנראה שלא בהכרח. מספרים על הרדי, אחד המתמטיקאים הגדולים של המאה ה20, שהיה לו סטודנט שבשלב מסוים נשבר, עזב את הלימודים והלך להיות משורר. כששמע על כך הרדי, הוא אמר: 'נו, לא נורא. ממילא לא היה לו מספיק דמיון כדי להיות מתמטיקאי...'
רציתי רק להגיד שהמתמטיקה היא לא בהכרח מגבילה, שנואה ומכניעת חופש, כפי שהתבטא ידידנו אביב וסתיו(מעל דפי המחשב, שנוצר, למרבה הפלא, ע"י המתמטיקה המגבילה והשנואה). די שאזכיר את לואיס קרול, מחבר 'אליס בארץ הפלאות', שהיה פרופסור למתמטיקה, אבל לא רק הוא. גם הדף והעט מגבילים בדרכם שלהם, והמילים, ואנחנו.
אני לא חולק לחלוטין: אני מסוגל להבין למה אנשים שונאים מתמטיקה. בדרך כלל אותם אנשים פשוט מכירים רק את הצד הטכני, כל החשבונות הקטנים וחסרי המשמעות, אבל גם אם לא- אפשר להבין אותם. אבל רציתי להגיד שזה לא הכרחי. יש בזה הרבה יופי, המון, צריך לדעת איפה לחפש. ושיש גם מתמטיקאים הומניסטים ובעלי חלומות...
[ליצירה]
יש יצירות שאתה מזדהה איתן מבחינת התוכן, ויש יצירות שהיכולת להלביש תוכן מוכר בדימויים קסומים פשוט שובה את הלב ואת הדמיון. ביצירות שלך אני תמיד מוצא את שניהם.
תגובות