וואו, נשמת, זה נהדר!
הציור מדהים לחלוטין, הרעיון יפהפה והשם עוד יותר.
והכי יפה האחיזה של היד. זו לא אחיזה רגילה של עיפרון, זו אחיזה שנראית נואשת במקצת, עם האגודל בפנים. כמו אגרוף.
נהדר!
ניסיתי להחזיק ככה עט, והיה לי מזה לא נוח [טוב, אבל כל אחד מחזיק את העיפרון אחרת...]
ויש משהו טיפה מוזר באצבע- ממש מעל הציפורן.
אבל באופן כללי, זה ממש יפה.
הרעיון גדול והביצוע מהמם...
אמרתי לך פעם שאת מוכשרת?! ;-)
מה יש לכן נגד הידיים?
איכות הקו טובה. האחיזה מוזרה ולא הכי הגיונית.
אולי כדאי להתאמן על דברים פחות מסובכים,
הידיים זה אחד הדברים הקשים (והאוזן גם.)
ניסיתי את האחיזה הזו בעצמי, היא נוראית.
תנסי להחזיק את העיפרון ביד חופשית, בקצהו, עם אצבעות כמה שיותר משוחררות-
ומיד תראי שיפור.
(מה שלא הגיוני זה בעיקר עובי האגודל, והאצבע השניה, או שהיא למטה או שיש את הגיבנת. לא שניהם)
בהצלחה לך...
צחוקים! אני מחזיקה עפרון בדרך מאוד דומה! וכולם כל הזמן מעירים לי על זה! לא קלטתי את זה בכיתה א', מסתבר...
לגבי הציור - היה יותר יפה עם היה מלא יותר. הצללה וזה. וגם - המפרק שמעל האצבע שנקראת "אצבע" בולט מדי, לדעתי.
איזה פלא!
תמיד חשבתי שאני היחיד, אך מסתבר שלא!
מי היה מאמין, אחרי כל השנים של דיכוי והשפלה - שאני לא בודד, ואפילו אתם מנסים למעוך את העיפרון תוך כדי כתיבה!
יותר לא ירמסונו תאומים יקרים, חופש הכתיבה לעם!
נ.ב. נשמה, אולי את במקרה קאפה ולא סיפרת לנו??
(הארי פוטר)
[ליצירה]
וואו, נשמת, זה נהדר!
הציור מדהים לחלוטין, הרעיון יפהפה והשם עוד יותר.
והכי יפה האחיזה של היד. זו לא אחיזה רגילה של עיפרון, זו אחיזה שנראית נואשת במקצת, עם האגודל בפנים. כמו אגרוף.
נהדר!
[ליצירה]
ניסיתי להחזיק ככה עט, והיה לי מזה לא נוח [טוב, אבל כל אחד מחזיק את העיפרון אחרת...]
ויש משהו טיפה מוזר באצבע- ממש מעל הציפורן.
אבל באופן כללי, זה ממש יפה.
הרעיון גדול והביצוע מהמם...
אמרתי לך פעם שאת מוכשרת?! ;-)
[ליצירה]
באתר אחר שאלתי אותו
מה דעתו על מלחמה בנאצים.
תגובתו:
לדעתי, אם ישנן מלחמות צודקות, אז אחת המעטות המתאימות לתואר זה, הנה המלחמה שהעולם ניהל נגד גרמניה הנאצית. הרי, יש הבדל לא קטן, בין כשקם איזה מנהיג ומנסה להחריב כל העולם, תוך השמדת עמים ותרבויות שלמים, לבין רוב רובן של מלחמות אחרות. תראה למשל, לאיזה בוץ נכנסו אמריקאים בעיראק? תראה, באיזה בוץ אנחנו יושבים, אחרי מלחמת 67?
לכן, אני שב ומדגיש, כי אכן, בנאצים היה צריך להילחם. כמו כן, צריך להילחם למען זכויות הפועלים והשכבות החלשות, עד כדי פרוץ מהפכה.
-------
ואני שואלת - מי מחליט מתי להילחם ומתי לא?
[ליצירה]
ואווו... פשוט ועדין, אני כל כך אוהבת יצירות כאלו - שמדברות אלינו, מתוכנו, שכל אחד יכול למצוא שם את עצמו...
טוב, נו, למה ציפיתי, עוד יצירה של סוערה..
[ליצירה]
אהבתי. מאד. גם את הרעיון וגם את הביצוע - העקמומיות דווקא מוסיפה לתחושת הקדרות, שהניילון המקולף מלמעלה והשחור-לבן משרים...
אולי אפשר היה להשתמש בטכניקה של חלק שחור לבן וחלק צבעוני, כלומר - לעבד את התמונה בפוטושופ כך שהרקע, החלון וכו' יהיו בשחור לבן, ורק הים בגווני הכחול? (או הים והשמים, או רק השמים) - כמו בתמונות של הילדים המתוקים שתמיד מוכרים..
בכולופן - מקסים...
[ליצירה]
קפטן, אני דווקא לא מסכימה.
כמו שכתבו פה - ההבדל בין אהבה לשנאה הוא כחוט השערה.
הוא שונא אותה כל כך רק משום שהוא אהב אותה כל כך.
האכזבה הזו ממנה, ממה שהיא עשתה, גרמה לו לשינוי ברגשות, להיפוך.. ככל שהוא אהב אותה - כך הוא שונא אותה עכשיו...
נכון שהיא היתה לא בסדר, אבל הדברים נראים הרבה פחות גרועים אם לא אוהבים מישהו כל כך חזק..
תגובות