המצויר הוא אני, אם להודות באמת...
מי, יש לי הרגשה שייפית אותי. במציאות אני הרבה פחות... יפה? בובתי?
אבל בתור ציור שלא קשור אלי, אהבתי (:
צריך קצת יותר תלת מימדיות בחולצה, הייתי אומר.
[ליצירה]
המצויר הוא אני, אם להודות באמת...
מי, יש לי הרגשה שייפית אותי. במציאות אני הרבה פחות... יפה? בובתי?
אבל בתור ציור שלא קשור אלי, אהבתי (:
צריך קצת יותר תלת מימדיות בחולצה, הייתי אומר.
[ליצירה]
למה מצטערת?!? ממש תודה!!! את צודקת בכל ההערות, ולקחתי אותן לתשומת ליבי. אף פעם לא למדתי לצייר, ככה שאני די תלויה באנשים כמוך כדי להשתפר...
שוב תודה!
[ליצירה]
זו הייתה התנסות עם צבעי פאנדה, אז עוד לא שלטתי כ"כ בטכניקה ולכן הפרטים הקטנים לא מדוייקים, אבל מסכימה שהצבע מאוד עזר להעביר את הרעיון.
ממש תודה.
[ליצירה]
אחרון הרומנטיקאים....
צבעי הפרחים וזוג הכוסות מותאמים יפה! האדום בתוך עלי הכותרת... מי אמר שאי אפשר להשתכר מריחות?
אם נצייר מספיק מצבים אידילים ו"נשחרר" אותם לרשת, נראה לך זה ישפיע? : )
אהבתי
[ליצירה]
escher
ממש מתוך עבודות "אשאר". זה נראה כאילו הרחבת את רעיון התמונה המפורסמת של יד מציירת יד... באמת יש קצת מקום לשפר את היד, אבל בתור אחת שגם מעדיפה להעביא את הרעיון ולא להתעכב עם הפרטים - אהבתי!
[ליצירה]
האם באמת זה הצד בעלוב שבנו שמחכה ליורה הבא? האם אין זה הצד הרגיש יותר, העדין יותר, החייב להשטף מהנבלות שעברנו (או שעשינו ), כדי שיהיה מסוגל להמשיך להתקיים? מאוד אהבתי את הרעיון, אבל אני חושבת ששכיחה היא לרב מתנת אל. דימוי היורה האחרון, כאמצעי לשכיחה הוא מקסים. נראה לי כולנו כבר עמדנו פעם אחרי הגשם, מסתכלים על העולם הנקי פתאום (גם אם זה רק לכמה רגעים), מקווים שלגבינו זה היה כ"כ פשוט....
תודה.
תגובות