[ליצירה]
כתיבה יוצאת מן הכלל.
אפילו ככה זה היה יפה:
בוא נתעשן
נפריח לחלל את כל תהיותינו
ואסניף את עיניך ולבטיך עדי.
בוא נתקרם
נקציף ונמרח באויר העשן את כל רכותנו
ואשאף ואגמע את האויר הסמיך
שבינינו
בוא ונקטיר
את ניחוח אהבתנו.
[ליצירה]
איזה אקראית חכמה העלתה את זה ממש בזמן.
לא תנ"כי, אבל מזכיר את הכתיבה מלאת ההוד של יוצרים מתחילת המאה העשרים, כשעוד כתבו אלגיות.
מה זה אלגיה? אני רק מרגישה את זה בחוש, לא יודעת להגדיר.
מותר להציע?
"שלימדוך אז מתי עת דבר והחשות."
"שלימדוך אז מתי עת דבר, עת החשות."
לא בשביל התחביר, בשביל לא לאבד שום טיפה מהמשפט החזק הזה.
[ליצירה]
נדמה לי ש"סלאבה" פירושו תהילה, וש"י הוא די צנוע לכל הדעות. מה הפלא שהוא ויתר על התהילה, ומה הפלא ששם את ירושלים על ראש שמחתו. רק תשואות מגיעות לו על כך.
[ליצירה]
אביב, מאד אהבתי את הרוח המפוייסת הנושבת משירך החביב. אני מקווה שגם ירושלמי. אמנם לפעמים נדמה לי שהוא מתחפר ונהנה בסתר מהתגובות המתקוממות, אבל כשהוא מוציא את הראש, הוא עונה לעניין.
אתה מתכוון להקים אגודה שתיקרא שמואלס אנונימוס?
תגובות