[ליצירה]
השיר ממש טוב ונותן חומר למחשבה. הייתי מסירה את ה"על השולחן" השני כיוון שהוא פוגע בזרימה.
הבעיה שלנו היא שלרוב אנחנו רק מחכים למשיח שיבוא, מכלים את ימיינו בציפיה ובדיבור עליו ועל הימים שהוא יביא בבואו. אבל הוא לא יבוא כל עוד נמשיך לתלות בו את כל התקוות שלנו ונמתין כמעט באפס מעשה שהוא יגיע ויגשים לנו אותן.
[ליצירה]
טוב, זהו נסיון מעט חצוף ויומרני להיכנס לעיניין שלעולם לא תסבול ממנו.
אך....
כשהנפש כואבת אהבה נכזבת זה בהחלט מזכיר מעט כאבי מחזור ולו באופן המשלי שבכאב.
הרי, מבחינה ביולוגית המחזור מגיע לאחר שהרחם מכין את עצמו להפריה של הביצית על ידי זרע. מאחר שזה לא קורה הרחם נפטר מרקמות שלא באו אל יעודוף ומבחינה פזיולוגית זה גורם לכאבים ברמות שונות וגם לכל מיני תופעות נוספות. ממש כשם שהנפש שלנו מצפה להפריה הדדית של אהבה בין שני בני זוג וכאשר זה לא קורה היסורים של הלב השבור ככאבי החמצה של וסת. כך אני ראיתי את יסורי בהתמודדות עם אהבה שלא הגיעה ולא תגיע לעולם לידי מימוש.
תחשבו על זה....
[ליצירה]
בצילום מאונך הפריחה הולכת לאיבוד. אני אומרת זאת מנסיון כי ניסיתי וזה יצא פחות מוצלח.
ואכן - באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה.
תודה : )
[ליצירה]
[ליצירה]
היסודות רעדו מרוב שצחקתי כאן
מוצלח ומשעשע גם אם הסוף קצת מדדא.
רק רציתי להוסיף....
"שמח תשמח רעים, רעים אהובים, כשמחך חיי צירך כגננת נחמדת...."
אכן שימחת!
[ליצירה]
השיר הזה הוא כמו טיול בהרי ירושלים.
ואמונה - לקטלב יש פרחים קטנים קטנים עם צורה של פעמונים. מה שכיף בהם שנענוע קל של הענף גורם לפרחים להתנתק ולנשור כך שנוצר גשם של פרחים ושובל בצבע קרם נמתח תחת העצים.
[ליצירה]
לא יודעת בדיוק איך להגיב, באילו מילים לתאר את ההתרשמות שלי. אז אסתפק בכך: הקטע כתוב היטב, הוא מצליח להעביר את האויר והאווירה מאותו רגע של חורבן.
[ליצירה]
[ליצירה]
חביב,
היו לי פעם משקפי שמש שאח של חברה שלי מצא הביא לה והממנה הם התגלגלו אלי, הם שמשו אותי הייטב עד שהתיישבתי עליהם. (למעשה יש לי אוספ סיפורים מהחיים על אבידות ומציאות בתור מאבדת פטאלוגית, והמציאות הזאת עולה על כל דמיון)
וכמו תמיד - מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר,
משקפי שמש הולכות לאיבוד וגם אנשים מתים.
תגובות