כמים הפנים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. ממש אהבתי. קשה לדעת אם זו רפרודוקציה של תמונה קיימת או חלון - וגם אני מאד אשמח לדעת איפה זה. (אני כבר המון זמן חולמת על צילום דרך חלון, אבל עגול ולא גדול מדי) אם היית מצלמת קצת יותר מרחוק, היה נמנע החיתוך של המעוין (לא שזה כל כך הפריע לי, אבל בכל זאת) ונדמה לי שהיית מרויחה גם את הקיר חד יותר ומואר יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר כלבבי. חזק ונוקב בעדינות וברכות שבו. החריזה בסוף נהדרת, ודווקא זה מדגיש את חוסר הזרימה שבהתחלה. האם הפסיחה בין "בלי הפוגה" לבין "היה נוכח" הכרחית? הייתי מציעה לוותר עליה. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] ציור? מפליא. [ליצירה]
- [ליצירה] סוחף, סוער ושוטף. אני חושבת שעוד אחזור לכאן, להתעמק יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי אומרת אסימוב. אבל לא מצאתי את הקטע של ה"יותר מדי". [ליצירה]
- [ליצירה] חזרת אלינו. (וואו, את לא תאמיני כמה משמעויות דחוסות בשתי המילים האלה.) נהדרת אחת שכמוך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה עיבוד ממוחשב. לגמרי. האיש הוא מתוך "כיכר טימס בלילה" והנוף נמצא בתמונות של windows.. אבל השיר הוא שלי.. ניצן שנתפסה בקלקלתה ומסמיקה מבושה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך מזדהה, במיוחד עם הפסקה הראשונה, והשורה האחרונה שבסוגריים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שהנקודות הרבות מפריעות קצת. כדאי להוריד אותן. אם תוותרי עליהן, אולי תהיה פה יותר עוצמה. [ליצירה]
תגובות