צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הלך רוח
לאחר בירורים מקיפים התבררו לי שני דברים: אחד - אם הוא נח בכנפיים פרושות הוא עש (ולכן היה עש). שניים: יש פרפרים שחיים עד שלושה חודשים.
אנחנו חיים בעולם סטרילי ופלסטיקי ולא מודעים לחוקי הטבע שנבראנו בהם. אפילו למות הולכים לבית החולים. אמנם תפילות של יהודים מתייחסות לגוף (כמו תפילת הנקבים) ולמאורות. בדרך כלל מרססים את הכל. הפרפר (עש) ההוא , מסלול הגלגולים, החיים, המוות, ההתפרקות והשימוש בידי הנמלים והכל אצלי בבית, בלי שיופרע ובלי שיזיקו לו, כל הדמויות הללו שברגיל נעלמות מעין האדם ...
שבת שלום גם לך
[ליצירה]
ה-objective correlative הזה (על פי ההגדרה של ט.ס. אליוט. אינו מוצלח מאחר שהוא מתנגש עם סמלים קמאיים חזקים הרבה יותר מהיצירה. הנחש הוא סמל החטא הקדמוני בגן העדן. לאחר שאכלו מהתפוח הם ידעו שהם ערומים. הנחש הוא סמל המוות, לאחר שאכלו מעץ הדעת שממנו פיתה אותם הנחש לאכול הם הפכו לבני תמותה וכתוב בפירוש "מות תמות". ואת כל זה מאחדים עם המילה "תאווה". ולכל זה מצטרפת גם "השלווה שלאחר החטא. ....הבלים, ואתה לבד, מרחף על פסגות שלא ידעת שהן קיימותה...."הנחש מסמל כ"כ את הפאלוס וכל מיני דברים במשנתו של פרויד ובפשר החלומות. לא ניתן לנתק את הסמלים האלה שהם בני אלפי שנים ממשמעותם, ומכל המחשבות שבני אדם הגו עליהם אלפי שנים (אם יש כאן באתר אנשים שמאמינים שהמחשבות נרשמות באיזשהו מקום או יוצרות תדרים באיזשהו מקום ) ועל כן עם כל הרצון הטוב כל זה מתגבר על כוונתו של המשורר לייצר תחושה של הדבר האמיתי על ידי שימוש בסמלים אחרים.
אלא שכמו שיש יוצרים המשתמשים בשם עט, וכמו שאנו משנים סוף של סיפורים כדי שיתאימו, וכמו שבאגדות האחים גרים לא שומעים את צרחות הילדים מתבשלים בתנור, כך יש ליוצר כל הזכות לייצר מה שהוא רוצה בהתאם לכוונותיו והשקפותיו. כל טוב.
[ליצירה]
בבה בובה חביבה - מלבד הביטוי "אושר אקראי" שלא היה נראה לך - לי אישית לא נראה שהשפלתי את השכנה המבוגרת, אשר הצעיר המתבונן מהקומה השלישית מתפלא לאושרה אשר אכן *אקראי* הינו כי זה לא אושר של ארנק או הזמנה של כרטיס תיאטרון, זה קליק של רגע. וכשהצעיר אומר וְעַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה -
עֶרְגָּה כָּזוֹ עוֹד לֹא רָאִיתִי
גַּם לֹא עַל פְּנֵי יַקִּירָתִי
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בַּמִּטָּה
לדעתי יש פה רגע גדול ומכובד. כי אותה אישה על מרפסת חיה מאוד מאוד. גם התגובות של הקוראים הצעירים חביבות ונעימות.
באשר לאביבסתיו, לדידי יכול להרשות לעצמו במה שנוגע לי כל מיני lapsus lingua ואין לו כוונות רעות. ליאורה
תגובות