[ליצירה]
אני בדרך כלל לא שורדת שירים ארוכים כל כך, זה מטריח אותי. (רק באינטרנט!! המילה הכתובה באמת זה כבר משהו אחר!)
והנה, גם הגעתי וגם יש סיכוי שאני ארצה לקרוא עוד דברים שלך... הרי לך מחמאה!
ממש אהבתי את הרעיון, שלכל אחד החוויה אינדיוידואלית, אפילו אם השתמש בחומרים שכולם משתמשים.
חוצמזה, עברית יפה, תמיד מוסיפה!
רואים שהיית ביניש, לפי הביטויים...
[ליצירה]
בס"ד
ממש לא, הייתי רחוק כרחוק מזרח ממערב מהבנת השיר, עכשיו זה יעזור לי. אני לא חושב שזה הורס. אולי בשירים שבהם הפן האישי רב הסברים יכולים קצת לקלקל. נראה לי שפה לא.
[ליצירה]
לא נראה לי שזה על השואה.
דווקא רציתי לנסח הפוך מ"רעיה":
שאע"פ שכל הדקירות הם כאילו לטובתי הן עדיין דקירות (ומי יודע אם עוזרות בכלל)
כך הנם כל החיים: אנו רגילים לחשוב שחינוך, לדוגמה, הוא לטובת הילד אך עד כמה באמת ייסורים יכולים להיות לטובתו של אדם?
הרי ס"ס בצורה רגעית הייסורים לא יכולים טובים ואם על העתיד דברינן "העבר אין והעתיד עדיין.."
[ליצירה]
אספר דבר מה:
המשורר הלאומי של רוסיה , אלקסנדר סרגייוויץ פושקין, מסיים (ואני מדגיש- מסיים) את הפרק החמישי ב"רומן בשירים" שלו - "יבגניי אונגין" , בפרולוג פסאודו-קלאסי בסגנון :
עתה אשורר עלילותי העלם וכו' וכו'
הו המוזה הדריכי עטי לבל אכשל וכו' וכו'
והוא חותם את הפרולוג הזה במילים:
"אמנם באיחור אך כתבתי פתיחה"
ודוק