נתת לי
מנגינה מליבך.
בין התווים שזרת
מילות געגועים
וערגה
וכמיהה
וחיכיון
וציפיה
והשתוקקות..
ובין האקורדים,
מרגישה את הלב שלך פועם
ושר לי
את מה שהיית רוצה לומר--
ואין מספיק מילים.
[ליצירה]
...
אוקיי, אוקיי, תהרגו אותי וזהו...
מצטערת, לא שמתי לב.
---
החזן, הקטע של ה"נועם אלימלך" היה דווקא ברור, לא היית צריך להסביר (נראה לי..).
---
טוב, אין על זה תעודת ביטוח.
כשהיינו שם, חברה שלי שמה שם קוויטלעך, עם בקשה- "תהיה לנו מליץ יושר לפני הקב"ה, שישמור שאף אחד מהיישוב לא ייפגע".
יום אחרי זה נודע לנו שבאותו לילה שהיינו אצל ר' אלימלך, נרצח ביישוב הרב אלימלך שפירא. תנחשו על שם מי הוא קרוי...
(לא שאני חלילה באה לזלזל בהשתטחות על קברי צדיקים ובכוח שלהם להיות מליצי יושר לפני הקב"ה.. אני רק באה להכניס טיפה 'מציאות', ולהגיד שלא תמיד אפשר להסתמך על זה...)
[ליצירה]
...
בעיני,
הכותרת המפוצצת רק גורעת.
אל תאכיל אנשים עם כפית זהב.
סמוך עליהם, הם אינטליגנטים מספיק.
תן לכל צופה לראות, לחוות ולהרגיש מה שתמונה יכולה להעביר, בלי תוספת מיותרת של מילים.
תגובות