את- הקשיחות שבי
שוברת ובונה, דקה. דקה.
ובכל יום חדש, אחרי לכתך
מתמוססת.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יהודיה, זה אחד הראשונים שלך? כי זה ממש לא נראה כך. הכתיבה טובה והנה כמה הצעות עריכה קוסמטיות... שא בעצבוני עד כמה שתוכל התוכל? לא לחינם קפצתי שפתי הבן את שלא נאמר. אל תצבע את חליפתך שחור אל תבַכה על מר גורלי. פזר את הצללים שיהיה לי אור. על אף שנכתבו שירים רבים על כך, זה מיוחד. יפה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] הנה קטע שנכתב: אני מדבר בשפת "כולם מבינים" את שפתיי, אין צורך להניע את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן שלא תבואו לידי שמיעת המילים שאותן אני כל כך מסתיר. ואם לא הייתי שומע אני? אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר. זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז כשלא נותר דבר מלעשות. הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה. והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה [ליצירה]
- [ליצירה] השורה האחרונה מחלישה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] "ומה אמרת כאן בעצם כלום וזה כל העניין". עמדה. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק נזכרתי בשיר הזה. רלוונטי להיום [ליצירה]
- [ליצירה] "אשה אשה אשה, האדם בפינה לא יודע למה, מה היא מרגישה...." [ליצירה]
- [ליצירה] ואני אומר זאת: "נבער"? כלומר, טיפש. אולי רצתה לומר: בוער. אך לא כך. והשימוש הרבה במילים. פרסי זאת לחלקים ארוכים ורק חרוזים ללא ייחוד. למשל, "כמו שמש לוהטת, גופי נבער מהתשוקה ועוצר הזמן מלכת בכל רגע ורגע שבו רואה אותך והייתי נותנת הכל כדי שתישאר, ולא רק בדמיון ללא חומך, בלבי אני מרגישה רק קיפאון" בהצעת עריכה קלה: "כשמש הלוהטת- גופי בוער מתשוקה ועוצר הזמן מלכת, בִּרְאותי- אותךָ ולוָאי שתישאר- ולא בדמיון ללא חומך- בליבי הקיפאון". [ליצירה]
- [ליצירה] חן חן [ליצירה]
- [ליצירה] מסר, יש לי מספר בעיות עם השיר הזה: 1. "את עומדת מרחוק ומביטה בי" ואחר כך אתה כותב "ואינני יודע לאן את מביטה" 2.אתה לא חושב אבל מצד שני אתה מנחש. האם זה לא סוג של חשיבה? 3.מהכותרת מצפים למשהו אחר לגמרי. לא? השיר קר ומאוד מחושב. שלך.. [ליצירה]
תגובות