על שאלתך הייתי עונה בחפץ לב,
אם רק הייתה מסתיימת בסימן שאלה
ולא בסימן קריאה...
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] :) בן שניידמן יקירי, שים לב לקטגוריה של היצירה. זה תחת "במשפט אחד". לא שיר. ולכן הוא לא "קצר מידי"... וולקאם. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש... להזכר ב"משל הכרם" בישעיהו. מאות בשנים אחורה ובאיזשהו מקום- הכל אותו הדבר... רעיון טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] יו! אבל... אבל... אבל מתבוננת! הכל אצלי קיטש! בי נשבעתי! אפילו יורדים עלי תדיר בגלל זה... [ליצירה]
- [ליצירה] :) נכון. אבל אני לא התכוונתי לשם התפילה "תפילה זכה"... אלא למהותה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה, אנשים... פייר? אתם מאכזבים אותי יש רק אהבה מסוג אחד בעולם? שי דוידס, (אם הבנתי את תגובתך נכון) בשביל שיהיה איש שלישי אני צריכה להיות בהריון. בשביל הריון אני צריכה להתחתן קודם. ככה זה, כמה נונקונפורמיסטית שיהיה- יש דברים שאני מעדיפה לעשות לפי הספר. קצת על מושאי האהבה שלי: הורים, משפחה, חברים, חברות, תלמידים, תלמידות, נופים, ספרים, מוסיקה, שירים... וואו, והלב מכיל את כל זה! איזנט דאט גרייט? חיים טובים לכולם. מלאי אהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן הרי הסבר בשבילך, חתלתולי: בוב דילן, האיש והאגדה, כתב אי אז בשנות השבעים שיר שנקרא "גשם כבד עומד ליפול". אביב גפן ביצע את השיר הזה בעברית (ביצוע מוצלח שאני מקשיבה לו ממש בעת כתיבת שורות אלה- תחי קאזה)... זה מעין שיר לשלום- שמתאר את כאבי המציאות הנוראית של מלחמה. לפיכך- הגשם הכבד- הוא של משהו אחר... ולהלן השיר (התרגום, אין לי את האנגלית שלך, חתלתולי:)): איפה היית ילדי תכול העין איפה היית ילדי הקטן? טיפסתי על ראשי הרים ועברתי הלכתי בכביש הראשי וזחלתי בתוך יערות עמוקים הסתתרתי יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה שם ראית ילדי תכול העין כן מה שם ראית ילדי הקטן? ראיתי שועל וזאב מחכה לו ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו ענף שחור שזורם עם המים איש עם פטיש הפוצע ידיים ראיתי חלום שהולך על קביים איש בלי לשון מדבר ללא הרף וילד ישן עם רובה ועם כלב עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן? עכשיו אני יורד כי הגשם בשער עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער איפה שיש אנשים בלי ידיים והחרא עולה שם ומציף את המים ויונים מתות מכוסות עלי זית ופנים של תליין מסתכלות מכל בית שם הכל מכוער ולנפש אין ערך הצבע שחור והאפס הוא מלך אני רוצה לספר לנשום ולחשוב את זה להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי להכיר את השיר שכתבתי ושרתי. יהונתן גפן תרגם... מקווה שעכשיו השורה מעל יותר נהירה. ואני? מקווה ש"הגשם הכבד" שבוב דיבר עליו לא יפול בשום מקום- כי ליפול טוב הוא לא יכול. בתפילה לגשמי חוני- סו. [ליצירה]
- [ליצירה] יו!.... אבל אבל מתקרבת... הוא "ישוב לאיתנו"... אל תהרגו את הבחור- פשוט בחלק ב' אחרי שהיא הצילה את חייו הוא חוזר אליה ומאז הם חיים באושר ועושר! ;-) סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... בדיוק חשבתי לאחרונה שאם אנחנו לא מפנימים את האבלות על החורבן- אולי אנחנו לא ראויים לבניין? יפה. אולי יותר מתאים ל"קטע" גם אם השורות נראות כ"שירה". כך נראה לי הקטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי לי... נורא. ומיגה און של אמא- אני גורסת שכל בחורה כמעט עברה איזושהי הטרדה מינית/ התקפה/ אונס ריגשי/ אניסה פיזית, בדרגה זו או אחרת... כך שאפשר להזדהות וליצור כזו יצירה גם אם לא הייתה חויה כזו ברזומה ... אני מקווה שלא, בכל אופן. מאורתי, אני כבר לא חייבת לך חבילת טישוז. התאזנו. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה לך ויפה לה. אבל די להתחפש לירק (ביבל, זה ירק) ממשפחת הדלועים. [ליצירה]
תגובות