שיר כמו פרפר
לובש צורה, פושט צורה
קם מן העפר
ועף בחזרה
רק פורש כנף
וכבר הוא חי בזמן שאוּל
של חיי מדף
ושוב- הגן נעול
כל חייו רק יום
צמא לְצוף, לאות חיבה
אך שב לארכיון
ולא נודע כי בא.
אורי עמירם
-
בן 47, נשוי ואב לארבעה. מנהל מכירות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ---- הלינקים האלה מוכרים וחביבים, אך אינם פותרים את הבעייה כי העובדה היא שאחרי עשרים וארבע שעות היצירה כבר "מתה" מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת . והראייה- הסתכלו בתגובות הזורמות כאן- רק לעיתים נדירות תמצאו תגובה על יצירה שכבר חל עליה חוק ההתיישנות. אני עדיין חושב שההצעה שלי תחייה יצירות שנקברו בעודן באיבן ותיתן להן "הזדמנות נוספת". [ליצירה]
- [ליצירה] . יש את הלינק יצירה אקראית לחץ עליו ותגלה מטעמים טריים כביום היוולדם - רק היום. יצירה אקראית בהשגחה פרטית. חייבים להשקיע כדי להגיע. למד עצמך לשוטט בסרגל השמאלי, לדפדף בין היצירות. בין היוצרים. עשה לך מנהג קבוע, קרא יוצר אחד כל יום. (ולא פעם בשבוע) ואחרי הכל - הבעיה, בעיה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, ככה זה המצב בעיקר ב"צורה"... (לתשומת-לב מנהלי האתר, שריו ויועציו. תעשו משהו בנידון, בבקשה!) [ליצירה]
- [ליצירה] נכון אין מה לעשות , קשה להיות כל הזמן ב- טופ. [ליצירה]
- [ליצירה] מצעד המרגנית אולי העורכים ישלבו בין 20 היצירות האחרונות המופיעות בעמוד הראשון, גם 5 יצירות אקראיות מהוותיקות יותר. כך שגם יצירות שנגנזו בעודן באיבן, ייזכו לעדנה מחודשת מדי פעם. בגלי צה"ל קראו לזה פעם מצעד המרגנית... [ליצירה]
- [ליצירה] אני מסכים לדעתו של אורי. גם אני חושב שצריך לתת הזדמנות שניה ליצירות שנשכחו, אך דעתי היא- שצריך לפרסמן ללא התגובות שניתנו עליהן משכבר (אם ניתנו). שייראו- כמו חדשות, ישר מן התנור! [ליצירה]
- [ליצירה] אפילוג בגלל חשש מאוד סביר ששוב יתחיל כאן פינג-פונג שיר נקפוץ ישר לאפילוג ושוב לא נצטרך לדאוג לחריזה בסיטונות ולמרוץ אחר שנינות ובעניין השיר - נכון אכן כתבתיו בגיל תיכון או קצת יותר - (עכשיו נזכרתי) כשאת אם-מרב פגשתי והוא עבר כאן קצת צנזורה בגלל שינוי בקליינטורה כי במקור השיר נועד רק לאישה אחת בלבד (אך כשכותבים לחבורה נדרש מעט שינוי "צורה") ובעניין שנִיוּת הלוח כדאי שדעתך תנוח כי זה דווקא מאוד מוסיף לחזור אלי אותו מוטיב וכך משוררים עושים אז אל תשלח "לפספוסים". ולסיום שוב ד"ש מחו"ל אכן - חזרנו למסלול (וגם מרב למסלולה) שהוא כרגע - בגולה לכן את איחולי הדרך תשמור לעוד שנה בערך [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה לחזן הנודד. ואגב מגילת אסתר אתה עדיין חייב לי תשובה על השאלה האם חייב איניש לבשומי (עיין "בורא מיני בשמים"....) [ליצירה]
- [ליצירה] --- הדיון שצמח מהשיר הזה הוא חיובי ביותר. השאלה שאין לטאטא מתחת לשטיח היא שאלת ההתמודדות בימינו עם "אירוטיקה" (וכן, ילד - מצד ההלכה, למה לא?) ולא השאלה: למה נכנסת כלה לחופה, אשר כולנו יודעים את התשובה לה, גם בלי עזרת יצירות מסוג זו הנוכחית. סוערה יקרה - נא לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. לא אמרתי "איחס" ולא ירדתי על איש, אפילו לא עירערתי על עצם פירסומו של השיר, אלא הסברתי איך לעניות דעתי יהודי צריך להשתדל להתייחס (או לא להתייחס) ליצירה כזאת. ואגב, עצם התייחסותך לשיר השירים כאירוטיקה שוב מקוממת אותי. אולי זה עניין של סמנטיקה, אך בהתייחסות זו מסתתר לדעתי השורש של הבעייה: אנו נוטים לייחס מושגים מהעולם החומרני כדי לתאר דברים שהם בקדושה, והנגזר מכך הוא שבדיעבד, אליבא דציבור רחב, אם "שיר השירים" הוא אירוטיקה, אז אירוטיקה היא דבר "כשר" ומכאן הדרך להכשרת הפורנוגרפיה אינה רחוקה. אני למשל מזדעק כשאני רואה יהודים דתיים מאוד עומדים בתור עם העגלות של הסופר ביום שישי ובתוך העגלה כל הרפש שבעולם: מעריב, ידיעות, כל העיר או העיר ואם אפשר אז גם לאישה. הרי התמונות וניבולי הפה המופיעים בעיתונים אלה, היו רק לפני ארבעים שנה שייכים לאסכולה הפורנוגרפית הרשמית מבית "פלייבוי". את מדמיינת לעצמך יהודי דתי קונה "פלייבוי" בסופרמרקט? ועוד מביא אותו הביתה לשולחן השבת, כדי שגם הילדים יעיינו בו לפני או אחרי הארוחה ? האם הזמן מכשיר את השרץ?- לא! זה רק אנחנו מכשירים אותו! והתרוצים לכך- אין סופיים. החל מ"אני אדע לעמוד בפרץ" וכלה ב(כן!) שיר השירים. ואני שואל את עצמי מה יהיה בעוד ארבעים שנה? האם יצירות שהיום מוצאות להן בית ב"במה חדשה" ייחשבו "על הגבול" באתר "צורה", ושוב מישהו יזעיק את שלמה המלך להגן עליהן? [ליצירה]
- [ליצירה] --- הגיע ערב יום כיפור אז חבר'ה, תשמעו סיפור מרב נמצאת באולפנא והיא הרגע טילפנה לומר גמר חתימה טובה (שנה טובה לך אבא!) ואז אגב היא נזכרה שהיא הציצה ב"צורה" ונדהמה כל כך, כל כך לראות איך השירשור הוזנח ! על כן ביקשה כל כך יפה קצת הנשמה מפה לפה ואנוכי כאב מסור מייד ניגשתי לשירשור וכאן אני לפי שעה עוד מתעסק בהחייאה... ולמרבית [ליצירה]
- [ליצירה] ------ לשון הרע זה רק עובדות וגם אם לא נוקטים עמדות (לכתוב דברים ללא סיבה זאת היא כבר הוצאת דיבה) [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא הזכרת היכן?! ממזר ממזרון... רק נתת כיוון מדויק מחברון... ואפילו ציינת אופיו של מקום... אך מודה ועוזב... ירוחם בלי לנקום ולכן אבקש ואומר גם תודה אם תרמוז רק מאיפה כאן כל המידע... ואז בתמורה לא אלשין לקב"ט ולא תקבל שום ריתוק לשבת... עשינו כאן דיל? אם כן נא לרמוז... (במסר אישי אם לא בא'לך לחרוז...) [ליצירה]
- [ליצירה] --- קצין שירשורים (מזן ממזרים) איננו רועה בשדות של זרים וכאן המקום אודותיו לסנגר: שהנ"ל כקצין (או אולי רק חוגר) את זמנו מבלה רק בתוך שדות האש ובודק שירשורים - בין מוקש למוקש, וליתר דיוק - אם זה עוד לא מובן ממזר הפרחים הוא חייל נאמן! ואשר למרב - בשליחות ההורים היא אכן מבלה בשדות של זרים, אך מכאן עד לרמז (מרושע לא מעט) כאילו בכל מורשתה היא תבעט, גדול המרחק כמו ניו יורק עד מוסקבה וכמו איסלנד עד כף התקווה הטובה. בקיצור אורנתי - עוד מרב לא יורדת והיא עם כולנו תשוב למולדת! [ליצירה]
- [ליצירה] --- לבנימין - בינתיים אתה נחשד בפרסום עצמי סמוי שמבחינתי חמור יותר. אולי תגיד מה שאתה רוצה במקום לבלבל אותנו לגמרי. אני חושב שהאתר הזה נועד כדי שאנשים יפרסמו את עצמם, אז מה כל המשחק הזה? [ליצירה]
- [ליצירה] בעניין המלעיל.... הסוכר בשיר אכן צריך להיקרא במלרע, אך כך גם צרוף המילים תה-בלי שאף הוא צריך להיקרא במלרע ובא לציון גואל. [ליצירה]
- [ליצירה] לחזן ולבני היתה לי הרגשה שמשהו באיות של ההאגסבורגים לא נכון, אבל לא הלכתי לבדוק את האיות הנכון, כדי להפגין את בורותי בנושא (וגם סתם ככה הייתי עייף מהפרוייקט הזה....). [ליצירה]
תגובות