העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
ובדיוק עכשיו
אני מנהל דיון על טיבה של אומנות, והאם יש מקום לשירים עצובים.
מרגע לרגע, מקווה שכתבת את הקטע בחיוך מסויים, ולא ברצינות.
אין שום סיבה שבעולם לתת פומביות לעצב חסר תקווה, כשמטרת האומנות היא הוספת אור וטוב.
תגובות