נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
[ליצירה]
טוב, ניסיתי שוב, אבל ככה זה יותר מרגיש לי נכון, צר לי - שי.... אני כן מרגישה שכך זה מבטא את שניסיתי להעביר, זה לא נכתב מתוך בלבול ובעיני זה גם לא נקרא כך. יש בניסוח זמן של PAST PERFECT, לא משנה, ההתפלספות כבר סתם נמרחת. בכולופן- מודה לך מאוד על ההתייחסות, תשומת הלב וההערות, הפעם- החלטתי לא לאמץ את ההמלצה.
יום מקסים!
איה :)
[ליצירה]
נחמד, אם כי קצת לא ברור. מה שיפה פה, שעל אף שחוזרים מוטיבים מובהקים-שלך, היצירה הזו שונה מקודמותיה, שונה לטוב :)
הייתי משנה את השורה האחרונה- ומורידה את המילה- אז (שמופיעה גם שורה קודם ונראית לא שייכת כאן), כמו כן, יש לתקן מזכר לנקבה: "הן- עומדות בשורה". וכן- "מישהו דורך עליהן"...
[ליצירה]
שי- זה, זה, חזק.
הצלחת להכניס את ההרגשה- ליצור את התחושה
כך שכל קורא (או לפחות אני) מרגיש את הגוש הזה בגרון, רק שאצלי, גם בסוף השיר,- הוא לא השתחרר.
איזה יופי!!!
איה :)
[ליצירה]
מקסים- כמעט ככל יצירותיך...
הייתי עורכת קצת שונה:
בכל זאת
זה נראה אפשרי.
אבלאני
בספק,
אם ברצוני
לבצע,
את כל מה
שבר-ביצוע.
ואולי
דווקא
משום כך
כדאי
להעיז,
ליצור
את מה שבספק
אם ניתןלהגשים
מה שאני
כל-כל שואף
לעשות.
תגובות