נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
[ליצירה]
טוב, ניסיתי שוב, אבל ככה זה יותר מרגיש לי נכון, צר לי - שי.... אני כן מרגישה שכך זה מבטא את שניסיתי להעביר, זה לא נכתב מתוך בלבול ובעיני זה גם לא נקרא כך. יש בניסוח זמן של PAST PERFECT, לא משנה, ההתפלספות כבר סתם נמרחת. בכולופן- מודה לך מאוד על ההתייחסות, תשומת הלב וההערות, הפעם- החלטתי לא לאמץ את ההמלצה.
יום מקסים!
איה :)
[ליצירה]
דומה לשיר הקודם, בעיני, פחות זורם וחזק.
אם כי כאב פרידה מייצר המון שירים ומחשל את היצירה.....
שימי לב שהשורה "אנחנו אלה שטעינו" חוזרת פעמיים, ואולי בכוונה?!
רק טוב :)
[ליצירה]
מסכימה, אבל- אולי אלו שני צדיים של אותה מטבע, או שאלת הביצה והתרנגולת, היינו, מה נובע ממה, ובעצם, אולי לא... עזבי.
נראה לי שלפעמים רוצים להיות לבד, אבל לא להתבודד-להיות בודד, אני מוצאת הבדל עצום בין לבד לבדידות...
תגובות