[ליצירה]
(אם תרשי לי להקדים..)
כשנשמעה צפירה
מאות ניסו להמלט
נלחצו נרמסו
כשנשמעה צפירה
ירו הנוגשים
ובלי חשבון..הרגו
כשנשמעה צפירה
עיניים נישאו
טעם הפדות נישא
כשנשמעה צפירה
הגיעו הפודים
ובכי שחרור נשמע
כשנשמעה צפירה
מול החוף עגנו
ספינה צופרת לספינה
כשנשמעה צפירה
אל החוף ירדו
אלפי פליטים
מתופת השואה.
[ליצירה]
דווקא שהלב מלא וגדוש,
דווקא שיש מלא מחשבות בהם לדוש
דווקא שהרגש סוער וגועש..
הפה כאילו אילם.. והגוף כאילו שותק.
ואז משתחרר מן משהו בנאלי
פשוט ורגיל.
וכשאומרים שלום.. אחרי שנפרדים..
מוצאים אנו את עצמנו..
מתחרטים.
[ליצירה]
אלי
ברוך הבא לאתר, בתקווה שהשירים הבאים שתכתוב
יהיו יפים ועמוקים כמו זה.
כל אישיותנו כטירה עתירה.
מלאת חדרים, מרתפים אפלים,
ועשרות "מעברי סתרים".
זכרוננו עצמו בנוי מגרות מגרות
(אנשי המחשבים ביננו מכירים את זה כרג'סטרים)
אם יכולת קיבול מדהימה,
אם נכנסנו לתוך חדר בתוכנו,
צללנו לתוך זיכרון שרק ממשיך להכאיב...
דלתות החדרים הם כמו דלתות בבית מלון,
בשביל לפתוח.. צריך מפתח,
בשביל לסגור... מספיק רק לטרוק.
אל נברח מזכרונות הרודפים אותנו,
אל נחפש "מעברי סתרים"
כח עצום נמצא בתוכנו..
לסגור דברים, הנאבקים להשאר פתוחים..
[ליצירה]
אתה מזכיר לי את רובין הוד...
יפה ונכון,אין שחר לבעיית העשירים/עניים.
לעד חלק רק ירוויח...וחלק ימשיך לחפש את לחמו.
הכאב עמוק,אך כל שנותר לעשות...זה לכתוב.
נ.ב.
רק אל תתחיל ללבוש געטקס..
[ליצירה]
הלואי..
לא היו הדברים מעולם...
אך הם ישנם.
אך מחר ... אינם.
כשלב אל לב כואב,
הדמעות זולגות.
כשהכל מתפוצץ
וכבר לא יודעים מה לעשות,
התרופה הכי טובה
היא פשוט... לחכות.
איתך...
תגובות