"א"ר אבהו..מאימתי מברכין על הגשמים? משיצא חתן לקראת כלה. ['שירדו כ"כ שכשהטיפה נופלת יוצאת אחרת ובולטת כנגדה-רש"י שם]" (תענית ו ע"ב).
סתם, הזכיר לי, לא יודע למה. (וזה לא בגלל שאני מרגיש צורך פנימי לקשר כל משפט שלך לחתונות! באמת!)
[ליצירה]
"א"ר אבהו..מאימתי מברכין על הגשמים? משיצא חתן לקראת כלה. ['שירדו כ"כ שכשהטיפה נופלת יוצאת אחרת ובולטת כנגדה-רש"י שם]" (תענית ו ע"ב).
סתם, הזכיר לי, לא יודע למה. (וזה לא בגלל שאני מרגיש צורך פנימי לקשר כל משפט שלך לחתונות! באמת!)
[ליצירה]
אוף
זה מצויין.
ויש בו עגמומיות כזאת רגועה. לא יודעת מה רגוע בזה, ולמה, אבל היה לי רגוע לקרוא.
היו שם השניויות ומשחקי המילים שלך, החכמה והידע שלך, הנסוחים המדהימים שלך- ומעל לכל, הנשמה שלך...
רק מישהי כמוך, עם נשמה גבוהה כל כך, יכולה להכנס לתחושות של הנוגעים בסיפור בצורה כל כך מדוייקת ונוגעת ללב.
אהבתי ממש, ילדתי.
[ליצירה]
אז ככה:
זה סוג כתיבה שבחיים לא הייתי מגיעה אליו.
לא רק בגלל העושר הלשוני, אלא בעיקר בגלל היכולת הזאת להעביר תחושה X בלי שהמילה תגביל אותה או תצמצם אותה.
אני לא יודעת *בדיוק* איזו סיטואציה אישית זה בא לתאר אבל אני בטוחה שהרבה אנשים ימצאו ביצירה הזאת את ה"פעימה" שלהם.
לי זה הזכיר פעימה של לידה. של התחדשות חיים.
עדיין לא חויתי. עדיין לא ממש יודעת. אבל זה נראה לי זה.
בהצלחה פה :)
[ליצירה]
...
אורנה, גם לי מתחשק להפליק לטיפוסים כאלה, אבל מהיכרות קרובה איתם- הם כל כך מתוקיייייייייייייייייייייים.
ותאמיני לי שהם מכים על חטא ומנערים את עצמם- רק בשקט בשקט, שלא נראה שהקרח נשבר.
:)
...מנסיון.
תגובות