כשהרגשת לא טוב כולם רצו אליך עם מדחום.
אילו מדדו פחות ונתנו יותר.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא פשוט, זה באמת לא פשוט... למה להמשיך לתת? - כי מה זה משנה כבר אם לתת או לחדול? - באוצרות הוא ממילא אינו מעוניין. גם אם מפזרים לו "סימני דרך" בולטים... [ליצירה]
- [ליצירה] (אחרי קצת מחשבה:) מעניין אם זה חייב להיות ככה. הנרקיסיזם הזה שמאפיין "אומנים": "אני ארשה לעצמי להתמוטט, להתפרץ, להתנפץ, לשקוע, כי אני מיוחד - אני אומן אני. יש לי מצבי הרוח המקודשים שלי . שבד"כ באים עם המוזה הקדושה שלי. אשתי יקירתי, את צריכה להבין את זה - סך הכל התחתנת עם *אומן*, משורר, לא סתם אדם. זה מחייב. וודאי תהיי אסירת תודה לי שאני מקריב אותך, והורס אותי, בשם ה"אומנות"!" ובקשר לילד - קראתי ספר שקוראים לו "הדרמה של הילד המחונן", שמדבר על הטרגדיה האישית של ילדים רגישים וחכמים שמפנימים מאוד את הציפיות מהם וממלאים אותם בדייקנות, ותוך כדי כל מאבדים את עצמם. ומשלמים את המחיר בהמשך החיים, בגדול... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מעניין זה - לשלב בין הערבי מהמדרש לבין תפקידם כביכול של בני ישמעאל בארצנו כיום. (נ.ב. יש שאומרים שאותו "ערבי" שם היה אליהו הנביא) [ליצירה]
- [ליצירה] את השלישי - שיר אהבה עדין ויפה. ממש מרגישים בו נחמה, וחמלה, וליטוף... יש בשיר הרגשה אביבית למרות תאור החורף, והקצב והפריסה נותנים תחושה מאוד "נושמת"... השיר השני בעצם נותן רק תיאור של תמונה, כמו מצלמה, (איך קוראים לסגנון הזה באומנות?) ומשאיר לקורא לקשר אותה (או לא) לחוויה משלו. השירים האחרים מתארים אוירה ורגש דרך תמונת הנוף, וזאת כבר רמה אחרת לגמרי של יצירה! רק שבשיר הראשון לא כ"כ אהבתי את הדרמטיות של ה"הרס בלי בוקר", הרטיה על הפצע וכו, אבל לא בגלל שזה לא יפה, אולי בגלל שלי עצמי קצת נמאס מסערות... אולי בגלל שאני הייתי רוצה ללמוד להתפייס בלי לריב קודם... ואולי בגלל שיש משהו יותר בוגר בלראות את העוצמה ברגעים וברגשות היותר עדינים... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. הכותרת היא כמובן מהשיר של גלי עטרי (שכתב מיר גולדברג) - סתם בשביל הקרדיט. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נמצא פה כבר כמעט שנתיים ועוד לא גילית לנו מה זה! [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה מה קרה, כבר אין המשך לחיים? כבר אין לגוף במה להאחז, רק בשברירים של נוסטלגיה? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השנינות בכותרץ! (אבל זה כל מה שאהבתי) [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי עד הסוף מי זאת "היא", אבל טוב שהיו בך הכוחות להשתחרר מחיבוק המוות שלה... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, אני כל כך אוהבת! למרות שזה כל כך לא נכון! - הרי זאת היתה הקללה לנחש, על פי המדרש - לא היה לו חשש לאבדן הנשנש! ועכשיו ברצינות, יחסי התלות הם המקשרים את האנושות - לאלוקות. אחרת מה היה אלוקים עבורנו - אידיאה פילוסופית?? [ליצירה]
תגובות