איך שני מתחנן לפעמים לתחושה הזו!
למה לעצור אותה? למה להילחם בה?
אם רק ייקוו דמעות בעייני, יעלה חיוך בדמיוני על פני, כי זכיתי לבטא רגשותי, ולהרגישן על לחיי.
אשרייך שזכית...
שיר נפלא!
רק טוב, ורק דמעות של אושר,
היפ.
[ליצירה]
למה?!!
איך שני מתחנן לפעמים לתחושה הזו!
למה לעצור אותה? למה להילחם בה?
אם רק ייקוו דמעות בעייני, יעלה חיוך בדמיוני על פני, כי זכיתי לבטא רגשותי, ולהרגישן על לחיי.
אשרייך שזכית...
שיר נפלא!
רק טוב, ורק דמעות של אושר,
היפ.
[ליצירה]
מסר- זה היה ועודנו- מקסים, תמים, מתוק ועדין.
חשבתי שפשר עוד ללטש, הנה רעיון שלי לעריכה מחודשת, וזו רק הצעת הגשה:
ישבתי לכתוב לך
שיר
פרטי, בלעדי, רק של שנינו,
שאף אחד לא מבין
מלבדך ומלבדי,
מלבדנו.
כאשר סיימתי
ניגן לי אותו שיר
את נעימת חיינו,
אבל את לא שמעת את צלילו...
אז כתבתי כאן,
מילים שכולם יבינו
והם לא יהיו עוד- רק שלנו
עדיף,
כך נדמה,
שנישאר
רק אנחנו שנינו
את ואני
ונבין זה את זו,
בלי שיר.
[ליצירה]
רעיון יפה, גם השימוש בדימויים- על אף שאינם חדשניים, זה לא מרגיש נדוש מדי. אבל- אני מסכימה עם שנכתב פה קודם- נדרש עוד קצת ליטוש, לפעמים ההרגשה היא של ניסוח ילדותי ויש שורות שפתאום בגרות ניכרת, חסרה לי קוהרנטיות ביצירה...
[ליצירה]
אם רק תקרא/י שוב את החלק הראשון, תבין/י שזה לא רק מחוסר תשומת לב....
לפעמים דברים מצטברים ונלחמים עליהם בלי סוף, עד שמבינים שכל שנשאר לנו זו המלחמה על קשר/רגש/חלום וכדו', ולא הדבר עצמו... ואז זה פשוט נגמר.
תודה.
תגובות