נדמה שאתה לי כחבל הצלה (בחזרה) למציאות
אחרי שהוא זרקני לחושך ובדידות
ופתאום מאמינה כי להיום- יהיה מחר
ולא רואה עוד בעתיד רק את העבר
יודעת כי שמש תפציע ותעיר לי האור
ואולי (?) טוב יותר, יעשה אם לא יחזור...
[ליצירה]
אם רק תקרא/י שוב את החלק הראשון, תבין/י שזה לא רק מחוסר תשומת לב....
לפעמים דברים מצטברים ונלחמים עליהם בלי סוף, עד שמבינים שכל שנשאר לנו זו המלחמה על קשר/רגש/חלום וכדו', ולא הדבר עצמו... ואז זה פשוט נגמר.
תודה.
תגובות