ואולי זה אתה, ואולי זה קולך
שדופק על ליבי, מתחנן שאפתח.
ואולי זה מראה זכרונך הקלוש
מפרק ובונה בתוכי בניינים.
ואולי זו אני, ואולי זה קולי
שדופק על ליבך, מתחנן שתפתח.
ואולי זה מראה זכרוני הקלוש
המבקש ממך אישור בניה.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] .. לא.. הם חמודים! (אתה מדבר עם אחת שיכולה לעמוד שעות ליד הלול של הפרגיות בקיבוץ, ולהעריץ את היצורים החמודים האלה.. ואח"כ ללכת בשלווה לחדר-אוכל ולאכול עוף). [ליצירה]
- [ליצירה] ... כואב מאוד מאוד. יותר מבכי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... זה אומר המון. המון המון. תראי, תפיסת החיים לא תשנה, אבל המוקד כן. [ליצירה]
- [ליצירה] .. שיניתי טיפה. ככה זה פחות מובן, אבל גם פחות דידקטי. [ליצירה]
- [ליצירה] .. היי, שירה. רק רציתי לומר שאני אוהבת מאוד את התגובות שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... איי, זה טוף. כלומר, כל כך נכון. השיחות האלה עם עצמנו שלא מובילות לשום מקום (בדרך כלל..). לפחות טוב שאנחנו עדיין מתקשרים לעצמנו. ועם עצמנו. זה אומר שיש עוד תקווה... [ליצירה]
- [ליצירה] ... ??? !!! :*))))) -- שירה, סליחה על התקף הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] .. יש לי דווקא המון מה לענות, השאלה אם אתה רוצה לשמוע (במובן האמיתי של לשמוע). [ליצירה]
- [ליצירה] ... כתוב טוב, במיוחד נביאים-כתובים. הסוף לא מספיק. חסר פה משהו. את כאילו מושכת אותנו לקראת פואנטה מסויימת, מובילה מהלך מסויים, ובסוף קוטעת את זה בלי שום סיבה. ואם זה בכוונה, זה לא מספיק קטוע. זה כאילו לא פה ולא שם. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אהבתי ממש. [ליצירה]
תגובות