החנקתי דמעה.
פשוטת אברים
חיוורת
רופסת--
קברתיה בקבר אחים
של דמעות
שהלכו לעולם שכולו רטוב.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... בכתיבה עצמה יש פוטנציאל טוב, אבל.. נראה שהסיפור מנסה לסחוט את בלוטות הרגש של הקוראים.. "דחפת" יותר מידי דברים לסיפור אחד- סרטן (פעמיים!), פיגועים, ניסיון התאבדות.. זה מתקבל לא ממש אמין וגורם (לי, לפחות) לאפקט הפוך מהתרגשות. נ.ב. הלוואי שסרטן היה מחלה שיוצאים ממנה כ"כ בזול ובקלות. כנ"ל פיגועים... [ליצירה]
- [ליצירה] ... התכוונתי בטח להגיד ששום מילה *לא* מצליחה להיות בנאלית מעצבנת, אבל עם השאר אני מסכימה (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... תודה, מויש. ריגשת אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... קיבלתי. מסכימה איתך (:. את הסיפור הנ"ל כתבתי לשם ההנאה שבכתיבתו. יש בסוג כתיבה כזה משהו נעים, חלק, זורם.. וחוצמזה מזמן טענתי שאני יותר טובה בשירה מאשר בפרוזה. [ליצירה]
- [ליצירה] . מוכר. -- הקטע הזה, מבחינת הכתיבה (ובעצם גם התוכן), הזכיר לי מאוד את תמר מ"מישהו לרוץ איתו". [ליצירה]
- [ליצירה] .. עדי! אני לא מאמינה עלייך. באמת לא. ואני מחכה למסר. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה *מאוד*. אהבתי בהחלט. במיוחד את "צרורות צרורות נאספים כוחות". [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי. הזכיר לי שיר של רחל... [ליצירה]
- [ליצירה] ... כן, מישי, זה גם נכון.. מה שמייחד את השיטפון הזה, מה שהופך אותו לכ"כ טוב- זה שאני מאפשרת אותו לא לעיתם קרובות. [ליצירה]
- [ליצירה] ... איי, זה טוף. כלומר, כל כך נכון. השיחות האלה עם עצמנו שלא מובילות לשום מקום (בדרך כלל..). לפחות טוב שאנחנו עדיין מתקשרים לעצמנו. ועם עצמנו. זה אומר שיש עוד תקווה... [ליצירה]
תגובות