[ליצירה]
מצטערת, יוחאי צודק.
לחידושים לשוניים יש עניין כאשר יש להם ערך מוסף עבור השיר, ורק אז הם לגיטימיים. ניתן למצוא זאת בשירים רבים. "לנצח אנגנך", אגב, לא יכול להיחשב בשום אופן כדוגמה לחידוש לשוני בשירה, אלא מוגדר כמטאפורה: המשורר מדמה את אהובתו למנגינה.
לעומת זאת, לשורה "אינני משורר אני" אינני מצליחה למצוא סיבה לירית, וזה נראה לא יותר מטעות לשונית.
[ליצירה]
אהבתי. כותרת נהדרת, חוצמזה שאני מאוהבת בחמניות.
רק הרקע קצת מפריע לי, למרות שהצלחת להפריד בינו לבין החמניות הוא מושך יותר תשומת לב מהראוי לו.
[ליצירה]
[ליצירה]
ואני אהבתי את 20. זה פשוט נכון. (אני מניחה שזה בטח נמצא איפשהוא בחוקי מרפי)
[ליצירה]
אוה. בועות סבון זה פשוט דבר... מושלם. אחד מפלאי הבריאה הכי יפים.
כל הכבוד שהצלחת לצלם!! את יודעת כמה פעמים ניסיתי לצלם בועות ללא הצלחה?
אני כרגע במצב ירוק-סגלגל מקנאה. את יכולה להסביר איך עושים את זה?
[ליצירה]
יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי:
התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב.
לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.)
באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד.
[ליצירה]
אוה, זה גדול, וחמוד. אני ממש מסכימה.
לפני שנכנסתי לאתר הייתי כותבת באמת כמו שאני מרגישה, ואחר כך פתאום תפסתי את עצמי חושבת תוך כדי כתיבה על "מה תהיינה התגובות", ומוסיפה כל מיני דברים שלא באמת היו "אני" ומורידה דברים שהיו חשובים לי כי הם יקלקלו את ערכו ה"ספרותי" של השיר, וזה עצבן אותי נורא. אני משתדלת לא לעשות את זה, אבל ברור לי שאני לא היחידה שזה קשה לה.
תגובות