משהו אוכל אותי.
משהו נוגס בי בכל פה, זולל
חלקות מדושנות.
אני אכולת געגוע.
וכל החכיונות האלו
מותירים אותי צמוקה
כזכר לימים עברו.
ועיניים חומות גדולות מרחפות באוויר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אני לא הייתי מסוגלת בזמנו לעבוד על תרגילים במתמטיקה בלי להוסיף שלל ציורים לרוב מסביב. אחרת לא הייתי מרגישה בבית.. אה, וגם היה את השלב שמכל אפס הייתי עושה סמיילי מחייך. זה היה נחמד. אבל עוד יותר נחמד שסיימתי עם מתמטיקה לנצח. ארוע הסטורי זה התרחש בשלהי שנת הלימודים שעברה. אמנם 3 יחידות, אבל 96 סופי, כבוווווווד. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה *מאוד*. אהבתי בהחלט. במיוחד את "צרורות צרורות נאספים כוחות". [ליצירה]
- [ליצירה] .. וואו! חזק, מה שזה לא יהיה. אני כבר רואה את סדרת הניתוחים שמִיצִי תרביץ פה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מאחר שמעולם לא קראתי את הספר "ליד כפרים שקטים", לא סביר שלקחתי את זה משם. זה לקוח ממחשבות אישיות שלי בעקבות הביקור במיידאנק. [ליצירה]
- [ליצירה] ... עשוי יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] .. דוז פואה, יעל (ולא שאת צריכה את האישור שלי). [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהה.. לא ראיתי פה רמז לשעון של דאלי. אמנם שעון יש כאן, אבל לא נראה לי שזה קשור. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הוא לא עצוב, שירה. גם אם בדרך יש עצב מסויים.. הכנפיים בסוף משרות אוירה אחרת. ומותר לי היום, אני צוּמית שכזו בגלל התאונה. [ליצירה]
- [ליצירה] .. באמת יותר טוב. את יודעת, זה מצחיק, אם זה היה שיר שלי הייתי בטח דואגת להכניס אחרי "וכל הדמים / וכל הימים" איזה משהו שיתחרז עם "שברים". אבל זה שיר שלך, וטוב שכך :). [הזכיר לי איזה נחום חוצפן שהתעקש לנסות לשנות לי את השיר]. [ליצירה]
תגובות