הדומם, נאהב
וצמח.
"הצומח "התאנש
וחי.
והחי,
קיבל חיים
ודמם.
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שינוי קטן גדול.. לא הצלחתי להכניס את התמונה, תודה למנחם שעשה זאת. [ליצירה]
- [ליצירה] לעניות דעתי,עדיף המשפט ללא התמונה.אולי בעצם עדיף לקרוא לזה שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] דילמה שיר יותר טוב? בעצמי התלבטתי לאן לשייך, הכל התחיל מהתמונ, היא זאת שרצתה פומביות אבל לא הצלחתי להגדיר כחזותי. תוך כדי ניסיונות כושלים להכניס את התמונה, התחיל לזמזם לי המשפט/שיר הזה שגם אותו לא ידעתי לאן לסווג, התלבטתי גם אם יפה להם יחד או לא. המממממ יש רעיונות? [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ואמיתי עד כאב. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי אנשים כפויי טובה שכמותנו דוממים למה לא בכינו [ליצירה]
- [ליצירה] מקבלת, רק תיקון קטן. התמונה היא שהביאה לכתיבת השיר/משפט. אבל בסופו של דבר למרות אהבתי לתמונה, התחברתי יותר למשפט. [ליצירה]
- [ליצירה] לפחות אצלי ההרגשה תמיד היא שהמקור ליצירה הרבה יותר יפה ומדהים מהיצירה עצמה כי המקור בעצם נגע בי והיצירה היא רק תוצאה מאותה נגיעה.צריך רק לזכור שלפעמים,לאחרים,המקור ליצירה לא נוגע באנשים כל-כך עמוק כמו שהוא נוגע באנשים מסויימים.אחרת,כולנו היינו כותבים על אותם דברים את אותם הדברים. לכן,אולי באמת כדאי לסווג את היצירה כשיר ולהוריד את התמונה.אבל זו רק דעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מאמינה שאף פעם לא מאוחר.. לא בועז? [ליצירה]
- [ליצירה] כשהיינו ילדים קטנים היה שיר שהלך כך : לבנה השחורה אמרה ליפה המכוערת ששמחה עצובה בגלל שחיה מתה (: [ליצירה]
- [ליצירה] חחחח הוצחקתי! יפה לך/לי/לנו שזה הביא אותך לזה... [ליצירה]
- [ליצירה] הבלאגן, הקפיצה מדבר לדבר, הקטיעה, כל המכלול הזה, רק גורם לי לרצות לחבק אותו יותר ויותר... ולא, זה לא חיבוק מרחמים, זה כי הוא פשוט חמוד! בעייתי משהו, אבל פשוט חמוד בטירוף! "את ינון השקט - החולם על הגב, דרך הגב חלומות חלולים." זה אמור להיות דרך הגב או דרך אגב? הוצחקתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת איך פיספסתי את זה.. מרשה לעצמי להעלות מהבוידעם. שי, זה כך כף אמיתי, כל כך יפה, כל כך נוגע.. [ליצירה]
- [ליצירה] שייקה. הייתי בהחלט מסכמת את זה ב- "שתיקה" ומוסיפה עליה "בראשית"... כמו יין טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] האאאאאאאאאאאאאאא, חייבת לקרוא שוב ושוב ושוב, אתה חייב לחלק את זה למנות, .... לא לא באמת,זה חייב להיות כמו שזה עכשיו. זה פשוט כל כך הרבה במונולוג אחד, הרבה לראש (וטוב שכך) כמה נכון, לפעמים אני מרגישה שהמח שלי קולט לא אחד למיליון, אלא אפס נקודה אחד לחצי מיליון..... ולא סתם ברא אותנו הקב"ה הרבה אנשים ולא יחיד, זו המתנה שלי, שאת כל מה שהוא לא האפס נקודה אחת לחצי מיליון שלי, משהו אחר יחשוב ויעביר לי.... אווף, לו הייתי רוטשילד, במחשבה... ותודה ל"רוטשילדים" שחולקים משלהם! [ליצירה]
- [ליצירה] "מחייך את ספקותי"....נפלא ובכלל! כל כך יפה, שופע עדינות ועוצמה. הצלחתי ממש להרגיש את עצמי מתקלפת לאט לאט ובסוף- חיוך נעים. אוהבת את כתיבתך. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן פלא פלאים!!! לשם מה אנחנו מרחיקים לכת כל כך??. [ליצירה]
- [ליצירה] :) לעבור הריון, לטפח אותו בחום ואהבה, צירים, כאב, תסכול, שמחה... לידה. * איזה ילד חמוד, כן חמוד. אבל הלחי, מעולם לא ראיתי לחי כמו שלו, חייבים להוציא אותה, לתת לה את הזרקור המגיע לה, בלי כל השאר, השאר רק מחליש, או מיתור, או יכול להישאר לבד... "גיוואלד!!! הילד שלי.... להוציא, ילד בלי לחי, כן, היא באמת יפה בפני עצמה, והוא ישרוד בלי הלחי, אוי השם, להוציא? לא להוציא?....." ווואאההההההה, איזו לחי נהדרת, ללא ספק פלא תבל נוסף..... "אבל אני בכלל אוהב את הילד שלי עם שתי לחיים... [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ' אאוצ' אאוצ' אוף איתנו ועם הפערים המטורפים בין אני לעצמי.... אתה כל כך מדהים וגם כואב.. [ליצירה]
- [ליצירה] פוטו, מתנצלת על הבוטות, אבל אתה נשמע לי כמו המרצים שלי. קשקושים של בלון נפוח! אז אין אמירה. מה יש? יש כאן פסלון דק דק שבא מעולם הדומם, משתלב עם רקע יפה ועושה פוזה של חי. רוצה אמירה?? אז ככה: אתה רואה בתמונה בהמה דקה שלמרות מראה השברירי הצליחה להגיע לראש הר עצום וכל זאת למרות היותה עצם דומם.. פ ס ד ר ?? [ליצירה]
- [ליצירה] וווווווואאאאאווווווו! נותרתי חסרת מילים לחלוטין. כל כך מדהים, כל כך אמיתי, כל כך ... כואב.. [ליצירה]
תגובות